 |
|
|
|
|
| יוסף גלאזמן |
|
| ארץ לידה |
ליטא |
|
| עיר לידה |
אליטוס |
|
| תאריך לידה |
1/1/1908 |
|
| מין |
גבר |
|
|
| עד השואה |
| תנועת או ארגון |
בית``ר |
|
|
|
| תקופת השואה |
| מסגרת הלחימה |
מחתרת ופרטיזנים |
ארץ הלחימה |
ביילורוסיה |
| אזור הלחימה |
יערות נארוץ` |
דרגה |
לא צוין |
| יחידה |
גדוד נקמה (מסט) |
מחתרת או ארגון |
SAAA |
| תפקיד |
מפקד פלוגה |
|
|
| נתוני פטירה |
| מקום הפטירה |
יערות נארוץ` |
תאריך הפטירה |
9/10/1943 |
| נסיבות הפטירה |
נפל בקרב |
|
|
|
| קורות חיים |
נציב תנועת בית"ר בליטא. עם סיפוחה של וילנה (VILNIUS) ב- 1939 לליטא עבר לגור לשם. בתקופת השלטון הסוביטי עסק בארגון עליה בלתי - ליגלית לארץ ישראל.
כשהגרמנים כבשו את וילנה נכלא בגטו המקומי. בגטו נמנה עם מקימי המחתרת הלוחמת (פ.פ.או.). הוחדר על ידי המחתרת למשטרת הגטו ושם ניצל את מעמדו לשרת את עניני המחתרת הלוחמת. בחדרו הותקן מקלט רדיו ששימש את המחתרת, שם הודפסו גם עלונים והוכנו רשיונות מזויפים שאיפשרו לחברי המחתרת לנוע בשעות העוצר. פעילותו למען המחתרת לא נראתה לראש היודנראט וזה ציווה לסלקו מהמשטרה. גלאזמן עבר לעבוד במחלקת הדיור וגם שם המשיך בפעילותו למען המחתרת. בתוקף תפקידו היקצה חדרים לאיחסון נשק, לקיום אימונים ולהתכנסויות של חברי המחתרת. דבר זה לא נעלם מעיני ראש היודנראט והוא ציווה לאסרו. גלאזמן נעצר והובל כבול בידיו למאסר, אך בדרך שוחרר בכוח מידי השוטרים על ידי חברי המחתרת. הוא נדרש להתייצב במשטרה ולא - יימסר ענינו לגרמנים. עקב איום זה הוא התייצב במשטרה ונשלח למחנה-עבודה. בעזרת חברי המחתרת הוא נחלץ מהמחנה ושב לגטו בהסתר.
ב- 24 ביולי 1943 עזב את הגטו כראש פלוגה שמנתה 21 איש, ארבעה-עשר חברי מחתרת נוספים הצטרפו לפלוגתו מחוץ לגטו. גלאזמן ואנשיו החלו לעשות את דרכם בכיוון יערות נארוץ`, אך הוא ואנשיו לא הרחיקו לכת והם עלו על מארב גרמני. בחילופי האש עם הגרמנים נפלו חלל תשעה מאנשיו. קבוצה אחת, שנותקה מהפלוגה, שבה לגטו ואילו יוסף ואיתו 13 לוחמים הגיע ליערות נארוץ` ושם היה ממקימי הגדוד הפרטיזני "נקמה".
בתחילת חודש אוקטובר 1943 נשלח בראש קבוצה של 35 לוחמים מיערות נארוץ` לכיוון יערות רודניקי, כדי להצטרף שם לחטיבה הפרטיזנית הליטאית. אולם בשחר יום הכיפורים תש"ד, 9 באוקטובר 1943, גלאזמן ואנשיו הותקפו על ידי מארב גרמני, בעת נסיונם לחצות מסילת ברזל. בקרב שהתפתח נפלו 34 מהלוחמים וביניהם גם גלאזמן. |
|
| מקורות |
* ארד יצחק - וילנה היהודית במאבק וכליון, הוצאת ספרית הפועלים, 1976.
* בורגין יחיאל - פון ווילנע ביז ישראל, 1988.
* גוטמן ישראל- רוטקירכן ליוויה - שואת יהודי אירופה, יד ושם.
* גראסמאן וו.- ערנבורג א. - דאס שווארצע בוך, הוצאת ספריית הפועלים, 1984.
* גרוסמן חייקה-קובנר אבא - ספר הפרטיזנים, הוצאת ספרית הפועלים, 1958 (כרכים א` וב`).
* גרנטשטין יחיאל-כהנוביץ` משה - לכסיקון הגבורה, כרכים א-ב, הוצאת יד ושם תשכ"ה - 1965.
* דבורז`צקי מארק - ירושלים דליטא במרי ובשואה, הוצאת מפא"י 1951.
* ויכסלפיש אפרים - אלף לוחמי בית"ר, הוצאת מכון ז`בוטינסקי.
* טובין יהודה, קורצ`ק רוז`קה, רב יוסף (עורכים) - הפרטיזנית זלדה, הוצאת ספרית הפועלים 1989.
* טננבוים-בקר נינה - גיבור הגיטאות, הוצאת משרד הבטחון 1980.
* לזר-ליטאי חיים - חורבן ומרד, הוצאת מוזיאון הלוחמים והפארטיזנים, 1988.
* מארק בערל - דער אויפשטאנד אין ביאליסטאקער געטא, הוצאת יידישער היסטארישער אינסטיטוט אין פוילן, בואונעס איירעס 1953.
* סוצקבר אברהם - גיטו וילנה, הוצאת שכוי, 1947 - תש"ז.
* צוקרמן יצחק - שבע השנים ההן, 1939 - 1946, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקבוץ המאוחד, 1990.
* צוקרמן יצחק-בסוק משה - ספר מלחמות הגיטאות, הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגיטאות.
* קאטשערגינסקי שמריהו - חורבן ווילנע, הוצאת ציק"א ניו-יארק 1947.
* קורצ`אק רוז`קה - להבות באפר, הוצאת ספרית הפועלים, 1965.
* קנת ש. - עם הפרטיזנים ביערות נארוץ`, עדות, חוב` א`, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד.
* רזניק ניסן - התנועה בגיטו וילנה וביערות ליטא, חוברת משואה, גל` א`, 1973.
* רינדזיונסקי אלכסנדר - חורבן וילנה, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד, 1987.
* שריד אריה - תשובת אבא קובנר למשטיניו, ילקוט מורשת חוב` מ"ז ע` 29. |
|
להתחלה | |
| |