אנצו חיים סרני

רומא

אנצו חיים סרני נולד ברומא ב-17 באפריל 1905, י"ב בניסן תרס"ה. לפי ויקיפדיה העברית ישבה משפחתו ברומא עוד לפני גירוש ספרד. אביו, פרופ' שמואל סרני, היה רופאו של המלך ויטוריו אמנואלה השלישי, ודודו אנג'לו סרני עמד בראש הקהילה היהודית ברומא 35 שנה. אחיו אמיליו סרני היה חבר בכיר במפלגה הקומוניסטית האיטלקית וכיהן פעמיים כשר.

ויקיפדיה האנגלית מתארת את המשפחה כמתבוללת. בגיל 18 השתתף סרני בקונגרס הציוני ה-13 בקרלסבד והיה לציוני, מהציונים האיטלקים הראשונים. לפי ויקיפדיה העברית היה בגיל 17 מזכיר תנועת הנוער הציונית "עבודה" ברומא ובפירנצה. ב-1926 נשא לאישה את עדה אסקרלי, וב-1927 קיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת רומא (ויקיפדיה העברית והאנגלית, והספרייה היהודית הווירטואלית).

עלייה וגבעת ברנר

ב-1927 עלו סרני, עדה ובתם הקטנה חנה לארץ ישראל. הוא עבד בפרדסים ברחובות, ועם חברי פלוגת העבודה של רחובות הקים את קיבוץ גבעת ברנר (ויקיפדיה העברית והאנגלית). הוא היה פעיל בהסתדרות.

סרני היה פציפיסט ותמך בדו-קיום ובשילוב בין החברה היהודית לחברה הערבית (ויקיפדיה האנגלית). לפי הספרייה היהודית הווירטואלית כתב ב-1936 ספר על יהודים וערבים בארץ ישראל, ובאותה שנה, בזמן המאורעות, יצא לשמירה בלי נשק.

שליחויות

בעיראק הסתבך עם מפקדיו הבריטים בגלל השקפותיו הציוניות, ונכלא לזמן קצר בחשד לזיוף דרכונים (ויקיפדיה האנגלית). לפי הספרייה היהודית הווירטואלית פתח בכלא בשביתת רעב. ב-1943 הצטרף לחיילים העבריים שלחמו בדרום איטליה (ויקיפדיה העברית).

הצניחה באיטליה

סרני עזר לארגן את יחידת הצנחנים היהודים של ארגון המבצעים המיוחדים הבריטי (SOE), ששלחה סוכנים לאירופה הכבושה. לפי ויקיפדיה האנגלית התנדבו כ-250, כ-110 נבחרו להכשרה ו-33 צנחו בפועל. ויקיפדיה העברית כותבת שיצא לשליחות למרות התנגדות ראשי היישוב, ושמטרתו הייתה לארגן באירופה הכבושה קבוצות פרטיזניות להגנה עצמית.

ב-15 במאי 1944, בגיל 39, צנח בצפון איטליה ונתפס מיד (ויקיפדיה האנגלית והספרייה היהודית הווירטואלית). הוא נשלח למחנה עבודה, ואחר כך למחנה הריכוז דכאו. שם נורה ב-18 בנובמבר 1944 (ויקיפדיה העברית). בין הצנחנים מאותה יחידה שלא חזרו היו גם חנה סנש וחביבה רייק.

הנצחה וכתבים

• נצר סרני: קיבוץ שנקרא על שמו.
• בית סרני בגבעת ברנר, שנחנך ב-1947.
• אוניית מעפילים שנקראה על שמו.
• רחובות בערים רבות בישראל, ובהן ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע.
• בול דואר ישראלי מ-1988, ועליו דיוקנו על רקע מצנח.
• קבר ריק בחלקת צנחני היישוב בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

שני ספרים שלו יצאו לאור אחרי מותו בעברית: "האביב הקדוש" (1947), מבחר יומנים, מכתבים ומאמרים, ו"מקורות הפשיזם האיטלקי" (1951). על חייו כתבה רות בונדי את "השליח: חייו ומותו של אנצו סרני" (1973) (ויקיפדיה העברית). ראו גם ספרים וסרטים.