מילון מונחים

ארגונים ומחתרות

ארגון הפרטיזנים המאוחד (FPO, Fareynikte Partizaner Organizatsye): המחתרת המאוחדת של גטו וילנה, שנוסדה ב-21 בינואר 1942. המפקד הראשון היה יצחק ויטנברג, ואחריו אבא קובנר. ב-1943 יצאו חבריו ליערות נארוץ' ורודניקי. ראו ארגון הפרטיזנים המאוחד.

הארגון היהודי הלוחם (אי״ל, ŻOB): הארגון הלוחם של תנועות הנוער בגטו ורשה, שנוסד ב-28 ביולי 1942. מפקדו מאוקטובר 1942 היה מרדכי אנילביץ'. ראו הארגון היהודי הלוחם.

הארגון הצבאי היהודי (אצ״י, ŻZW): הארגון הלוחם השני בגטו ורשה. לפי ויקיפדיה העברית היו בו במרד כ-400 לוחמים. ראו הארגון הצבאי היהודי.

ועד התיאום: גוף שקם בוורשה ב-30 באוקטובר 1942, ודרכו הצטרפו לאי״ל הבונד, פועלי ציון ופועלי ציון שמאל.

קבוצת המאבק של יחיאל: קבוצה לוחמת נפרדת בגטו וילנה, של חברי החלוץ הצעיר-דרור וחברי בית״ר רבים. כ-70 מחבריה הגיעו ליער רודניקי בסביבות 1 בספטמבר 1943.

ארמייה קריובה (Armia Krajowa, AK): צבא המולדת הפולני, שתמך בממשלה הגולה בלונדון. היחס ליהודים היה מורכב: לפי JPEF רבים מחבריו צדו פרטיזנים יהודים והרגו אותם, ולפי ויקיפדיה העברית סירב לספק נשק ליהודים; ויקיפדיה האנגלית מציינת שהעביר אימונים ונשק לאי״ל בוורשה וקיבל לשורותיו יחידים ויחידות יהודיים.

ארמייה לודובה (Armia Ludowa, AL): צבא העם, הכוח הפרטיזני הפולני הקשור לקומוניסטים. קיבל יהודים לשורותיו, ורוב יחידות הפרטיזנים היהודיות בפולין היו קשורות אליו.

הצבא היהודי (Armée Juive): מחתרת יהודית בצרפת שנוסדה בטולוז בינואר 1942 בידי חברי תנועות נוער ציוניות. ראו מערב אירופה.

מאקי (Maquis): אנשי הרזיסטנס הצרפתי, רובם בהרים של דרום צרפת. לפי JPEF השתתפו בהם יהודים רבים.

תנועות הנוער והמפלגות

על תפקידן במחתרות ראו תנועות הנוער והמחתרות.

החלוץ (Hechalutz): התנועה החלוצית שתנועות נוער רבות פעלו בתוכה. האי״ל נוסד בידי החלוץ ותנועות הנוער שבו.

השומר הצעיר (Hashomer Hatzair): נוסד ב-1913 בלבוב, ולפי ויקיפדיה העברית היה תנועת הנוער הציונית הראשונה. ממנו באו מרדכי אנילביץ' ואבא קובנר.

דרור (Dror): תנועת נוער חלוצית, מהמייסדות של האי״ל בוורשה ושל סניף האי״ל בקרקוב.

עקיבא (Akiva): תנועת נוער ציונית, מהמייסדות של האי״ל בוורשה ושל סניף האי״ל בקרקוב.

בית״ר (Betar): תנועת הנוער של הציונות הרוויזיוניסטית. בגטו וילנה הייתה מהמייסדות של ה-FPO, ובלחווה עמד ראש בית״ר המקומי בראש המחתרת, לפי USHMM.

הנוער הציוני (Hanoar Hatzioni): מהמייסדים של ה-FPO בווילנה. לאי״ל בוורשה הצטרף אחרי גירושי ספטמבר 1942.

גורדוניה (Gordonia): תנועת נוער חלוצית שהצטרפה לאי״ל בוורשה אחרי גירושי ספטמבר 1942.

הבונד (Bund): מפלגה יהודית סוציאליסטית. צעירי הבונד הצטרפו ל-FPO באביב 1942, והבונד הצטרף לאי״ל דרך ועד התיאום. חברי הבונד היו גם בין מקימי המחתרת בגטו מינסק.

ביער

פרטיזן (partisan): לוחם בכוח לא סדיר שפועל נגד כוח כיבוש. המילה באה מאיטלקית. ראו מה זה פרטיזן.

אוטריאד (otriad): ברוסית, יחידת פרטיזנים. ברשימת פרטיזני בלארוס של JewishGen מופיע לכל אדם שדה "unit (otriad)" לצד שם הבריגדה.

בריגדה (brigade): איחוד של כמה יחידות פרטיזנים. לפי ויקיפדיה האנגלית, באביב 1942 התחיל ריכוז היחידות הסובייטיות הקטנות לבריגדות.

המטה המרכזי של התנועה הפרטיזנית: המטה הסובייטי שהוקם ב-30 במאי 1942 לניהול מלחמת הפרטיזנים. ראו פרטיזנים סובייטים ויהודים.

מחנה משפחות (family camp): מחנה ביער שבו חיו יהודים שלא יכלו להילחם, בהגנת לוחמים יהודים. ראו מחנות המשפחות.

זמליאנקה (zemlyanka): בונקר חפור באדמה שבו גרו הפרטיזנים במחנות היער.

קלינין (Kalinin): שם של יחידה, לא של אדם. לפי USHMM, קבוצת בלסקי פוצלה רשמית ליחידות "קלינין" ו"אורדז'וניקידזה" של בריגדת קירוב הסובייטית. ראו פרטיזני בלסקי.

הנוקם, לניצחון, מוות לפשיזם, במאבק: ארבעת הגדודים שאליהם חולק מחנה הפרטיזנים היהודים ביער רודניקי, לפי ויקיפדיה העברית.

חבלה (sabotage): פעולה מרכזית של פרטיזנים: פיצוץ מסילות, גשרים ורכבות, וחיתוך קווי טלגרף.

בגטו ובמחנות

יודנראט (Judenrat): מועצה יהודית שהנאצים הקימו בקהילות בשטחים הכבושים, לפי צו של היידריך מ-21 בספטמבר 1939. היא חויבה לגייס עובדי כפייה, לנהל משטרה יהודית ובהמשך גם להכין רשימות לגירוש. תפקידה עדיין שנוי במחלוקת בין היסטוריונים.

אקציה (Aktion): מבצע של ריכוז, גירוש או רצח של יהודים. למשל "האקציה הגדולה" בגטו ורשה בקיץ 1942, או האקציה של 28 באוקטובר 1941 בגטו קובנה.

אומשלגפלאץ (Umschlagplatz): תחנת רכבת וכיכר בשולי גטו ורשה, שממנה גורשו יהודי הגטו לטרבלינקה. ראו גטו ורשה.

פונאר (Ponary): אתר רצח ליד וילנה. לשם נשלחו ונרצחו תושבי גטו 2 עד סוף דצמבר 1941, ושם נרצחו גם רוב מי שנותרו בגטו כשחוסל ב-1943. ראו גטו וילנה.

הפורט התשיעי: מבצר בקובנה שבו נרצחו יהודי הגטו, למשל כ-9,000 איש באוקטובר 1941.

מבצע ריינהארד (Aktion Reinhard): המבצע הגרמני שבמסגרתו נעשו הגירוש הגדול מגטו ורשה בקיץ 1942 וגל הגירוש הראשון מגטו ביאליסטוק לטרבלינקה בפברואר 1943.

הצד הארי: החלק של העיר שמחוץ לגטו. הקשריות אספו שם נשק והבריחו אותו לגטו.

קשריות (שליחות): צעירות מתנועות הנוער שנסעו בזהות בדויה בין גטאות והעבירו ידיעות, מסמכים ונשק. ראו נשים במחתרת.

מילא 18: הבונקר ברחוב מילא בגטו ורשה ששימש מפקדה לאי״ל. ב-8 במאי 1943 גילו אותו הגרמנים, ומרדכי אנילביץ' ואנשי המפקדה נהרגו. ראו מרד גטו ורשה.

בריגדת הנייר: קבוצה בגטו וילנה שהסתירה והבריחה ספרים, תמונות ופסלים מארכיון יהודי וילנה. חלק מהאוסף שרד את המלחמה.

זונדרקומנדו (Sonderkommando): כינוי לקבוצות אסירים שהגרמנים העבידו במחנות ההשמדה. ב-7 באוקטובר 1944 מרדו אסירי הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו ופוצצו את אחת המשרפות.

מבצע ברברוסה: הפלישה הגרמנית לברית המועצות, שהתחילה ב-22 ביוני 1941. ראו ציר הזמן.

אחרי המלחמה וזיכרון

עמידה: המונח של ההיסטוריון יהודה באואר לכל מאמץ לעמוד בפני השמדת החיים היהודיים, לא רק בנשק. ראו ההתנגדות היהודית בשואה.

התנגדות רוחנית: מעשים ששמרו על חינוך, דת, תרבות וכבוד אנושי בתנאים שנועדו לשבור אותם. המונח מזוהה בין השאר עם ההיסטוריונית נחמה טק.

הבריחה: תנועת היציאה של ניצולים יהודים ממזרח אירופה אחרי המלחמה. לפי USHMM השתתפו בה כ-250,000 ניצולים.

נקם: ארגון של כ-50 ניצולים, רובם פרטיזנים לשעבר, בהנהגת אבא קובנר, שקם ב-1945 ותכנן לנקום בגרמנים על השואה. ראו נקם.

צנחני היישוב: מתנדבים מארץ ישראל שהבריטים אימנו ושלחו לאירופה הכבושה. לפי ויקיפדיה העברית נבחרו 37, ו-26 מהם הוצנחו; USHMM מדבר על 32 צנחנים. שבעה מהם נרצחו, ביניהם חנה סנש וחביבה רייק. ראו צנחני היישוב.

אות הלוחם בנאצים: עיטור של משרד הביטחון לישראלים ששירתו במלחמה בצבא של בעלות הברית או בתנועת התנגדות, או שהיו בין מגיני לנינגרד. ראו אות הלוחם בנאצים.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה: נקבע ל-27 בניסן. ב-1951 קבעה הכנסת את "יום השואה ומרד הגטאות", והחוק נחקק ב-1959. ראו יום השואה והגבורה.

שיר הפרטיזנים (Zog nit keyn mol): השיר שכתב הירש גליק בגטו וילנה במאי 1943, בהשראת מרד גטו ורשה. הלחן של האחים דמיטרי וסמואל פוקראס (Pokrass), והתרגום העברי של אברהם שלונסקי. השיר התפשט בין קבוצות הפרטיזנים ונעשה להמנון. אנחנו לא מביאים את מילותיו; על ההיסטוריה שלו ראו שיר הפרטיזנים.