תנועות הנוער והמחתרות

תנועות הנוער לפני המלחמה

בפולין שבין שתי מלחמות העולם פעלו תנועות נוער רבות. בהן שמות שחוזרים בכל סיפורי המחתרות: השומר הצעיר, דרור, עקיבא, גורדוניה, הנוער הציוני ובית״ר, ולצדן תנועות הנוער של הבונד ושל הקומוניסטים. השומר הצעיר, שלפי ויקיפדיה העברית היה תנועת הנוער הציונית הראשונה, נוסד ב-1913 בלבוב שבגליציה. הסברים קצרים על כל תנועה יש במילון המונחים.

ערכת השיעורים "מרד תנועות הנוער" של מורשת מתארת את חיי הקן ואת חוות ההכשרה, ומציגה את "יסוד המרד" כרכיב מרכזי בחינוך של תנועות הנוער עוד לפני המלחמה.

בגטו: חינוך, עיתונות ועזרה הדדית

אחרי הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939 נסגרו סניפי השומר הצעיר. לפי ויקיפדיה העברית, רבים מחבריו ברחו לווילנה, אבל התנועה החליטה לחזור לפולין הכבושה ולבנות שם מחדש את הפעילות. ראשונה לחזור הייתה טוסיה אלטמן. ערכת מורשת מקדישה שיעור לדילמה הזאת של מנהיגי התנועה: האם לחזור אל החניכים תחת הכיבוש ולסכן את עצמם.

בגטאות חידשו התנועות את הפעולה החינוכית במחתרת. הן הוציאו עיתונות מחתרת, כמו "אל על" של השומר הצעיר (מורשת מביאה ממנו קטע מאוגוסט 1941), הקימו מטבחים, וחילקו ביניהן את המעט שהיה. מורשת מביאה רישום בעברית של חלוקת מזון בין חברי התנועה בגטו לודז'.

הקשריות

הכלי שהחזיק את התנועות כתנועות ארציות היה השליחות, או הקשריות: צעירות מתנועות הנוער שנסעו בזהות בדויה בין גטאות וערים. לפי מורשת, הן העבירו ידיעות, מסמכים, ואחר כך גם נשק, וסיכנו את חייהן יום יום. מפה בערכה מראה עשרות ערים וכפרים בפולין, באוקראינה, בבלארוס ובליטא שבהם עברה טוסיה אלטמן, מאות קילומטרים בסיכון מתמיד.

למה דווקא נשים? לפי מורשת, אולי עוררו פחות חשד, אבל הסיבה העיקרית הייתה שגבר יהודי היה נימול, ולכן גם עם תעודות מזויפות יכול היה כל קצין גרמני לברר את זהותו.

בין הקשריות שמורשת מזכירה: פרומקה פלוטניצקה, צביה לובטקין, חווקה פולמן-רבן וטוסיה אלטמן. ראו גם נשים במחתרת.

מחינוך ללחימה

המעבר ללחימה התחיל כשהתברר שהגרמנים רוצחים את היהודים באופן שיטתי. בגטו וילנה כתב אבא קובנר, ממנהיגי השומר הצעיר בעיר, כרוז שנקרא באסיפה של חברי תנועות הנוער. לפי מורשת ולפי ערך ארגון הפרטיזנים המאוחד בוויקיפדיה העברית, הוא נקרא לראשונה ב-31 בדצמבר 1941. ערך השומר הצעיר בוויקיפדיה העברית נותן את 1 בינואר 1942. הכרוז ידוע בקריאה שלו:

אל נלך כצאן לטבח!

אבא קובנר, כרוז בגטו וילנה, 31 בדצמבר 1941 או 1 בינואר 1942

מכאן קמו הארגונים הלוחמים. הטבלה מראה אילו תנועות ייסדו כל אחד מהם:

בגטו וילנה הקימו חברי דרור וחלק מחברי בית״ר גם קבוצה נפרדת, "קבוצת המאבק של יחיאל".

ורשה וביאליסטוק

בקיץ 1942 התחיל הגירוש ההמוני מגטו ורשה לטרבלינקה. לפי מורשת, בתוך פחות מחודשיים גורשו או נרצחו קרוב ל-300,000 מתושבי הגטו. ערכת מורשת מעמידה במרכז את הייאוש של חברי התנועות מההנהגה, שעל רקעו הקימו את האי״ל. ב-30 באוקטובר 1942 נבחר מרדכי אנילביץ' מהשומר הצעיר למפקד, ויצחק צוקרמן לסגנו.

לפי מורשת, לוחמי הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה היו כולם חברי תנועות הנוער. אנילביץ' עצמו פעל בשנות הגטו בעיקר כמדריך וכמחנך. אחרי המרד הקימו כ-80 מהשורדים, לפי ויקיפדיה העברית, יחידת פרטיזנים על שם מרדכי אנילביץ'.

בגטו ביאליסטוק ארגנו את המרד ציונים יחד עם חברי קיבוץ תל חי שהיה להם ניסיון במחתרת. בראשו עמדו מרדכי טננבוים, חבר קיבוץ תל חי, ודניאל מושקוביץ. המרד פרץ בלילה של 16 באוגוסט 1943.

מחוץ לפולין ואחרי המלחמה

תנועות הנוער הובילו התנגדות גם במערב אירופה. לפי USHMM, ה"צבא היהודי" (Armée Juive) נוסד בטולוז בינואר 1942 בידי חברי תנועות נוער ציוניות, ופעל בטולוז, בניס, בליון ובפריז.

הזיכרון של המרד נשמר גם במוסדות שהקימו אנשי התנועות. מורשת, בית עדות על שם מרדכי אנילביץ', פועלת היום בגבעת חביבה ומפרסמת ערכות לימוד בעברית לבתי ספר. על המוסדות האלה ראו מוזיאונים וארכיונים, ועל לימוד הנושא בכיתה ראו הצעות לשיעור.