מרדכי טננבוים (תמרוף)

ורשה, לימודים ותנועה

מרדכי טננבוים נולד בוורשה, אחד משבעה ילדים של דוד והניה שרה טננבוים, משפחה דתית. ויקיפדיה העברית נותנת 1916 או 1917, וויקיפדיה האנגלית והאנציקלופדיה יודאיקה נותנות 1916. בצעירותו עזב את אורח החיים הדתי. הוא סיים את תיכון "תרבות" העברי ולמד שפות שמיות וטורקיות במכון למזרחנות באוניברסיטת ורשה (ויקיפדיה העברית ואנציקלופדיה יודאיקה).

ב-1935 הצטרף לתנועת הנוער פרייהייט של פועלי ציון. הוא עבר הכשרה בקיבוץ "תל חי" בברנוביץ', קורס מורים לעברית בווילנה ואימון צבאי מוקדם. מ-1938 היה חבר בוועד המרכזי של החלוץ בוורשה, והשתתף בעריכת ביטאון התנועה (ויקיפדיה העברית). על התנועות ראו תנועות הנוער והמחתרת.

וילנה: "תמרוף" והתעודות המזויפות

בפרוץ המלחמה יצא טננבוים עם חברתו טמה שניידרמן ואחרים לשטחי הכיבוש הסובייטי, לקובל ואחר כך לוילנה. היו מעט סרטיפיקטים לארץ, והוא השיג לחבריו מסמכים ונשאר בעצמו כדי לפעול בקרב הנוער (ויקיפדיה העברית והאנגלית).

בזכות ידיעת השפות הטורקיות הכין לעצמו תעודה של טטרי מאזור וילנה בשם יוזף תמרוף. לפי ויקיפדיה העברית השם רמז גם לשמה של טמה (תמרה) שניידרמן. הזהות הזו אפשרה לו לנוע בשטחי השלטון הגרמני, וגם אחרי הפלישה הגרמנית ב-1941 המשיך לזייף תעודות לחבריו.

לפי האנציקלופדיה יודאיקה השתתף טננבוים באסיפה של 1 בינואר 1942 בגטו וילנה, שבה הוקרא הכרוז של אבא קובנר הקורא להתנגדות. הוא נסע לגרודנו ולביאליסטוק כדי לארגן את התנועה, ובמרץ 1942 חזר לוורשה עם ידיעות על הרצח במזרח.

ורשה: ממייסדי אי"ל

בוורשה ערך עם יצחק (אנטק) צוקרמן עיתון מחתרתי, ובקיץ 1942 היה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם, השיג נשק ואימן מגויסים (האנציקלופדיה יודאיקה). לפי ויקיפדיה העברית השתתף גם באיסוף החומר לארכיון "עונג שבת" בגטו ורשה.

גטו ביאליסטוק והמרד

בנובמבר 1942 נשלח מטעם אי"ל לביאליסטוק, כדי לעמוד בראש ההגנה. בדרך לגרודנו נורה בידי גרמנים שגילו את תעודותיו המזויפות, אבל נמלט, הגיע לגטו גרודנו וחזר לביאליסטוק (האנציקלופדיה יודאיקה). בגטו זכה לתמיכת יושב ראש היודנראט אפרים ברש.

טננבוים איחד את כוחות המחתרת בגטו, והקומוניסט דניאל מושקוביץ' היה סגנו. התוכנית הייתה להילחם בגטו ואז לפרוץ ליערות ולהמשיך כפרטיזנים. המרד פרץ כשהגרמנים כיתרו את הגטו ב-16 באוגוסט 1943 (ויקיפדיה האנגלית מתארכת את תחילת הכיתור ללילה של 15 באוגוסט). המקורות אינם מסכימים על משך הלחימה:

אחרים, ובהם חייקה גרוסמן, הצליחו להימלט ליערות (ויקיפדיה העברית).

ארכיון מרסיק-טננבוים

עם צבי מרסיק הקים טננבוים ארכיון חשאי בגטו ביאליסטוק, וגם אפרים ברש תרם לו חומרים, ובהם חומר על טרבלינקה. החומר הוטמן במכלי פח והועבר לברונקה ויניצקה (קליבנסקי), חברת דרור שעברה לצד הארי בתעודה שהשיג לה טננבוים. היא מסרה אותו לפולני בשם פיליפובסקי, איש הארמייה קריובה, שהטמין אותו בחצר ביתו (ויקיפדיה העברית).

הרשימות נמצאו ב-1945, ויומנו יצא לאור בשם "דפים מן הדליקה". האנציקלופדיה יודאיקה מציינת שבכך איחד שתי צורות של התנגדות, המזוינת והרוחנית. אחותו, נינה טננבוים-בקר, פרסמה ב-1980 את הביוגרפיה "גיבור הגטאות". כיכר בביאליסטוק נקראה על שמו אחרי המלחמה (ויקיפדיה האנגלית).