יצחק (אנטק) צוקרמן

וילנה והחלוץ

יצחק צוקרמן נולד ב-13 בדצמבר 1915 בווילנה, אז באימפריה הרוסית, למשפחה ציונית שומרת מסורת. הוא למד בבית ספר עממי דתי ובגימנסיה העברית "תרבות", וסיים ב-1933. הוא התקבל לאוניברסיטת וילנה ולאוניברסיטה העברית, אבל בחר בתנועה: הצטרף להחלוץ ולהחלוץ הצעיר (ויקיפדיה העברית והאנגלית).

ב-1936 נקרא לוורשה כחבר מרכז החלוץ ועבד בחוות ההכשרה בגרוחוב. ב-1938, כשהתאחדו התנועות לדרור החלוץ, היה לאחד משני המזכירים הכלליים שלה (ויקיפדיה העברית והמכון ההיסטורי היהודי בוורשה). על התנועות במחתרת ראו תנועות הנוער והמחתרת.

בגטו ורשה: מחתרת, חינוך ונשק

בפרוץ המלחמה פעל צוקרמן באזור הכיבוש הסובייטי, בלבוב ובווהלין. באפריל 1940 חצה בחשאי את הגבול וחזר לוורשה, ושם הפעיל עם צביה לובטקין את מרכז החלוץ ברחוב דז'לנה 34. בגטו ורשה ארגן סמינרים וגימנסיה מחתרתית, וערך עם אליהו גוטקובסקי את האנתולוגיה "פיין און גבורה" (ענות וגבורה) שהודפסה במחתרת ב-1940 (ויקיפדיה העברית).

כשהגיעו הידיעות על הרצח בווילנה החליט שיש להילחם. ב-23 ביולי 1942, ביום השני של הגירוש הגדול, כינס את נציגי המחתרת ודרש לקרוא להתנגדות. ב-28 ביולי 1942 השתתף בישיבה שבה הוחלט על הקמת הארגון היהודי הלוחם, ונבחר למפקדה. כשהתרחב הארגון בסוף אוקטובר 1942 מונה לסגנו של מרדכי אנילביץ' ולאחראי על החימוש (ויקיפדיה העברית). ויקיפדיה האנגלית מקדימה את מינויו לסגן מפקד ל-1941.

ב-22 בדצמבר 1942 השתתף בהתקפה על בית הקפה "ציגנריה" בקרקוב, שישבו בו קצינים גרמנים. הוא נפצע ברגלו ונמלט, ושני חבריו נתפסו ונהרגו (ויקיפדיה האנגלית). ב-18 בינואר 1943 פיקד על קבוצה מבוצרת שלחמה בגרמנים בגטו.

המרד מן הצד הארי

ב-13 באפריל 1943, פחות משבוע לפני המרד, יצא צוקרמן לצד הארי כדי להחליף את אריה וילנר, איש הקשר עם המחתרת הפולנית שנעצר בידי הגסטפו. כשפרץ המרד לא יכול היה לחזור לגטו (המכון ההיסטורי היהודי). תפקידיו בתקופה הזו:

• קשר עם הארמייה קריובה והארמייה לודובה והשגת נשק ותחמושת ללוחמים.
• מסרים יומיים לעיתונות על הנעשה בגטו, אף שלא ידע בזמן אמת מה קורה שם (ויקיפדיה העברית).
• קבלת המכתב האחרון של אנילביץ', מ-23 באפריל 1943, שאותו הקריא אחר כך במשפט אייכמן.
• ארגון החילוץ דרך הביוב עם שמחה (קאז'יק) רותם, שבו יצאו כ-40 לוחמים ב-10 במאי 1943.

אחרי נפילת אנילביץ' מונה צוקרמן למפקד אי"ל (ויקיפדיה העברית). ב-1 באוגוסט 1944, כשפרץ מרד ורשה הפולני, פיקד על מחלקה עצמאית של אי"ל בשורות הארמייה לודובה, ובה לובטקין, מארק אדלמן ושמחה רותם. הקריאה שפרסם בעיתונות המחתרתית קראה לצעירים יהודים להצטרף ללוחמים (המכון ההיסטורי היהודי).

הבריחה, קיבוץ לוחמי הגטאות והעדות

בינואר 1945 שוחררו צוקרמן ולובטקין. בלובלין פגשו את אבא קובנר, ולפי ויקיפדיה העברית נחלקו: קובנר רצה לעלות מיד ולנקום, וצוקרמן העדיף להישאר ולבנות את הקליטה של השורדים. הוא נשאר בפולין ופעל בארגון הבריחה. ב-4 ביולי 1946, יום פוגרום קיילצה, היה הראשון שהגיע לעיר מוורשה, עם משאיות תרופות (המכון ההיסטורי היהודי).

ב-29 באפריל 1947 עלה לארץ. הוא היה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות ובית לוחמי הגטאות. ב-1961 העיד במשפט אייכמן. הוא נפטר ב-17 ביוני 1981 ונקבר בקיבוצו. המרכז הלימודי בבית לוחמי הגטאות נקרא על שם צביה ויצחק צוקרמן.