מרד גטו ורשה

הרקע: הגירוש הגדול של קיץ 1942

גטו ורשה היה הגטו הגדול ביותר באירופה הכבושה, ובשיאו נכלאו בו יותר מ-400,000 יהודים. בקיץ 1942, במסגרת מבצע ריינהרד, ערכו הגרמנים את "האקציה הגדולה": גירוש המוני למחנה ההשמדה טרבלינקה. מוזיאון השואה בוושינגטון (USHMM) מעריך שכ-265,000 יהודים גורשו לטרבלינקה ועוד כ-35,000 נרצחו בגטו עצמו. ויקיפדיה העברית והאנגלית נותנות טווח של 254,000 עד 300,000 מגורשים.

בימי הגירוש, ב-28 ביולי 1942, הקימו חברי תנועות הנוער את הארגון היהודי הלוחם (אי״ל). לצדו פעל הארגון הצבאי היהודי (אצ״י), שנוסד כבר בסוף 1939 בידי יוצאי צבא פולין ואנשי בית״ר והתנועה הרוויזיוניסטית. אחרי האקציה נותרו בגטו, לפי ויקיפדיה העברית, 50,000 עד 60,000 יהודים, ורבים מהם הבינו שהגירוש פירושו מוות.

ינואר 1943: הירי הראשון

ב-18 בינואר 1943 התחיל גל גירוש שני. לוחמים פתחו באש על הגרמנים, ולראשונה נתקלו הכוחות הגרמניים בגטו בהתנגדות חמושה. הגרמנים הצליחו לתפוס רק כ-5,000 עד 6,500 איש, פחות מ-8,000 שתכננו, והפסיקו את הגירוש ב-21 בינואר (USHMM). לפי ויקיפדיה האנגלית נהרגו באותם ימים כ-1,200 יהודים. ההצלחה החלקית חיזקה את הלוחמים ואת אמון התושבים בהם, ושני הארגונים התכוננו למערכה הבאה.

מי לחמו: אי״ל ואצ״י

בגטו פעלו שני ארגונים שלא התאחדו מעולם, בעיקר בגלל הבדלים אידאולוגיים ומחלוקות על ההנהגה. הם חילקו ביניהם את אזורי הלחימה.

הנשק היה דל: בעיקר אקדחים ורימונים מאולתרים, ומעט רובים ונשק אוטומטי (USHMM). חלק מהנשק הגיע מהמחתרת הפולנית. לפי ויקיפדיה העברית סיפקה הארמייה קריובה לאי״ל עשרה רובים בנובמבר 1942, ובינואר 1943 כ-49 אקדחים, 50 רימוני יד וחומר נפץ.

בצד הגרמני עמד כוח שהגיע בממוצע יומי לכ-2,090 איש, ובהם אנשי ואפן-אס-אס, אנשי טרווניקי, שוטרים ואנשי ורמאכט, בתמיכת ארטילריה וטנקים. ערב המבצע הוחלף מפקד ה-SS בוורשה, פרדיננד פון סמרן-פרנקנג, ביירגן שטרופ.

מהלך המרד, יום אחר יום

1. 19 באפריל 1943, ערב פסח כוחות גרמניים נכנסו לגטו כדי להשלים את הגירוש בתוך שלושה ימים. הם נתקלו במארבים ונסוגו. לפי USHMM דיווח שטרופ על 12 הרוגים בהתקפה הראשונה. אנשי אצ״י הניפו על גג מטה הארגון בכיכר מורנובסקי דגל פולני ודגל כחול-לבן, והדגלים התנוססו ארבעה ימים.
2. 20 עד 22 באפריל הלוחמים דחו אולטימטום להיכנע. הגרמנים החלו לשרוף את הגטו בניין אחר בניין, ואנשים שהסתתרו בבונקרים נחנקו מעשן או נהרגו.
3. 27 עד 28 באפריל הקרב הקשה ביותר של אצ״י התנהל בכיכר מורנובסקי. בסופו נפלה הכיכר.
4. 8 במאי 1943 הגרמנים גילו את בונקר המפקדה של אי״ל ברחוב מילא 18. רוב המפקדים, ובהם מרדכי אנילביץ', מתו בבונקר, רבים מהם בהתאבדות בציאניד.
5. 10 עד 11 במאי קבוצת לוחמים, ובהם מארק אדלמן וצביה לובטקין, יצאה מהגטו דרך תעלות הביוב לצד הארי. ב-11 במאי נהרגו, כנראה, פאוול פרנקל ואחרוני לוחמי אצ״י.
6. 16 במאי 1943 שטרופ פוצץ את בית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה והודיע שהגטו איננו עוד. התנגדות בודדת נמשכה עוד שבועות, ולפי ויקיפדיה האנגלית ההיתקלות האחרונה הייתה ב-5 ביוני 1943.

ב-10 במאי, בעיצומו של המרד, שם קץ לחייו בלונדון שמואל זיגלבוים, נציג הבונד בממשלת פולין הגולה, במחאה על אדישות בעלות הברית.

לפי USHMM נמשך המרד 27 יום. מאות לוחמים צעירים, חמושים בעיקר באקדחים, החזיקו מעמד מול כוח צבאי מאורגן עם טנקים וארטילריה. מרדכי אנילביץ' עצמו היה בן 24 במותו.

כמה נהרגו: המספרים והמחלוקת

המספרים על המרד מגיעים בחלקם הגדול מדוח שטרופ, הדוח שהגיש מפקד הדיכוי להימלר ולקריגר. היסטוריונים רבים רואים בנתוניו נתונים לא אמינים, ולכן כדאי לקרוא אותם יחד עם הערכות אחרות.

• הרוגים יהודים: לפי ויקיפדיה העברית והאנגלית נהרגו בגטו לפחות 13,000 יהודים, כ-6,000 מהם נשרפו חיים או מתו משאיפת עשן. USHMM מעריך שלפחות 7,000 יהודים נהרגו בלחימה או במסתורים.
• נתפסו וגורשו: שטרופ דיווח על 56,065 יהודים שנתפסו או נהרגו. לפי USHMM גורשו כ-7,000 לטרבלינקה ונרצחו, וכ-42,000 נשלחו למחנות פוניאטובה, טרווניקי ומיידנק, ורובם נרצחו בנובמבר 1943 במבצע "חג הקציר".
• אבדות גרמניות: בדוח שטרופ מופיעים 16 הרוגים ועשרות פצועים (85 עד 93, לפי הקריאה). מארק אדלמן העריך כ-300 הרוגים ופצועים גרמנים, וההיסטוריון ישראל גוטמן סבר שנתוני שטרופ חסרים.

אחרי המרד

הגטו נהרס עד היסוד, ועל חורבותיו הקימו הגרמנים מחנה ריכוז. כמה עשרות לוחמים שיצאו לצד הארי המשיכו לפעול. לפי ויקיפדיה העברית הקימו שרידי אי״ל יחידת פרטיזנים על שם מרדכי אנילביץ', כ-80 לוחמים, שפעלה ביערות וישקוב בין מאי לספטמבר 1943, ורוב לוחמיה נהרגו. יצחק (אנטק) צוקרמן ומארק אדלמן השתתפו במרד ורשה הפולני באוגוסט 1944.

מרד גטו ורשה השפיע על מחתרות בגטאות אחרים. USHMM מציין שהוא נתן השראה למרידות שבאו אחריו, ובהן מרד גטו ביאליסטוק באוגוסט 1943.

הזיכרון: מוורשה ועד יום השואה והגבורה

בוורשה עומדת האנדרטה לגיבורי הגטו של הפסל נתן רפופורט, ובמקום הבונקר במילא 18 יש אתר זיכרון. ב-7 בדצמבר 1970 כרע וילי ברנדט ברך לפני האנדרטה.

בישראל נקבע בשנת 1951 יום הזיכרון לשואה ולגבורה לכ״ז בניסן, תאריך קרוב לפרוץ המרד. צביה לובטקין ויצחק צוקרמן היו ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, שבו פועל בית לוחמי הגטאות.