יום הזיכרון לשואה ולגבורה

למה דווקא כ״ז בניסן

מרד גטו ורשה פרץ בי״ד בניסן תש״ג, 19 באפריל 1943, ערב פסח (ראו מרד גטו ורשה). היה טבעי להציע את התאריך הזה, אבל לפי ויקיפדיה העברית ההצעה נדחתה: ערב פסח נחשב יום לא הולם ליום זיכרון לאומי. גם הרבנות הראשית התנגדה לזיכרון בחודש ניסן, שבו מגבילים מנהגי אבלות, והציעה את עשרה בטבת.

ויקיפדיה האנגלית מוסיפה שהכנסת שקלה ב-1951 שלוש חלופות: עשרה בטבת, י״ד בניסן ו-1 בספטמבר (פרוץ המלחמה). בסוף נבחר כ״ז בניסן, שבוע אחרי פסח, שמונה ימים לפני יום העצמאות ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

לפי ויקיפדיה העברית, ביישוב כבר צוין כ״ז בניסן כיום זיכרון מ-1936, לזכר מי שנהרגו במאורעות. ההצעה בכנסת הובאה על ידי חבר הכנסת הרב מרדכי נורוק. לפי דיווח של סוכנות הידיעות היהודית JTA מ-1961, נורוק עצמו איבד את כל משפחתו בשואה.

מההחלטה של 1951 עד החוק של 1959

הדרך מההחלטה הראשונה ועד יום זיכרון ממלכתי מלא נמשכה כמה שנים. הטבלה מסכמת את השלבים העיקריים, לפי ויקיפדיה העברית והאנגלית:

החוק קובע שהיום מתחיל עם שקיעת החמה ומסתיים בצאת הכוכבים למחרת. בגלל כללי הלוח העברי, כ״ז בניסן לעולם אינו חל בשבת. אם הוא חל ביום שישי, היום מוקדם ליום חמישי, כ״ו בניסן. אם הוא חל ביום ראשון, היום נדחה ליום שני, כ״ח בניסן. לפי לוח Hebcal, ב-2027 היום יחול בכ״ז בניסן (מערב 3 במאי עד 4 במאי), וב-2028 כ״ז בניסן חל ביום ראשון, ולכן היום יצוין בכ״ח בניסן (מערב 23 באפריל עד 24 באפריל).

למה "ולגבורה"

בשנים הראשונות של המדינה הודגשה בזיכרון השואה דמות היהודי הלוחם: מורדי הגטאות, הפרטיזנים ביערות והצנחנים מארץ ישראל. השם הראשון של היום, "יום השואה ומרד הגטאות", מבטא את ההדגשה הזאת. לפי ויקיפדיה העברית, הגישה הזאת נטתה להצניע את זיכרון רוב יהודי אירופה, שלא אחזו בנשק.

עם השנים התרחבה המשמעות של המילה "גבורה". לפי אותו ערך, הגישה המקובלת היום מכירה גם בגבורתם של מי שלא היה להם נשק: מי ששמרו על צלם אנוש, דאגו למשפחה ולשכנים, לימדו, תיעדו וניסו להציל את עצמם ואחרים. זו גם ההבחנה שעומדת בבסיס הסקירה שלנו על צורות ההתנגדות היהודית.

גם הלוחמים עצמם היו חלק מעיצוב הזיכרון. לפי דיווח JTA מאפריל 1961, בטקס הערב בירושלים באותה שנה השתתפו פרטיזנים ולוחמים לשעבר, ובקיבוצים שקשורים למרד גטו ורשה נפתחו תערוכות. אחד מהם הוא קיבוץ לוחמי הגטאות, שבו פועל בית לוחמי הגטאות.

הצפירה והטקסים

הטקסים ביום הזה קבועים כבר שנים רבות. הנה עיקרם, לפי ויקיפדיה העברית והאנגלית:

• טקס הפתיחה הממלכתי נערך בערב היום, בשעה 20:00, ברחבת גטו ורשה ביד ושם בירושלים, בהשתתפות הנשיא, ראש הממשלה וניצולים. ניצולים מדליקים שש משואות, כנגד ששת המיליונים.
• הצפירה: בבוקר נשמעת צפירה של שתי דקות בכל הארץ. העבודה נעצרת והתנועה בכבישים נעצרת. מ-1959 הצפירה נשמעה בשעה 8:00 (כך דיווחה גם JTA ב-1961), ומאז 1988 היא נשמעת בשעה 10:00, אחרי ששר החינוך יצחק נבון ביקש לדחות אותה כדי לאפשר לבתי הספר להתכונן.
• טקס הזיכרון המרכזי נערך בצהריים באוהל יזכור ביד ושם.
• "לכל איש יש שם": בכנסת, ביד ושם ובמקומות רבים בארץ קוראים בקול שמות של נרצחים, ביניהם קרובי משפחה של הקוראים.
• סמלים וסגירות: הדגלים במבני ציבור מורדים לחצי התורן, ובערב היום סגורים מקומות בילוי, מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע. תוכניות הרדיו והטלוויזיה מותאמות ליום.

הפרטיזנים ולוחמי הגטאות ביום השואה

הקשר בין היום לבין הלוחמים אינו רק בשם. התאריך נבחר אחרי דיון במועד מרד גטו ורשה, השם הראשון של היום הזכיר את מרד הגטאות, ובטקס הפתיחה ברחבת גטו ורשה עומדים מול העתק אנדרטת המרד. ההיסטוריה של שיר הפרטיזנים, שנכתב בגטו וילנה ונקשר לזיכרון המרד, מופיעה בעמוד נפרד.

למי שמכין טקס, שיעור או ערב עיון, אלה נקודות כניסה טובות באתר:

• מרד גטו ורשה ומרדכי אנילביץ', מפקד הארגון היהודי הלוחם.
• ה-FPO בגטו וילנה ואבא קובנר.
• הפרטיזנים ביערות ומחנות המשפחות.
• הצנחנים מארץ ישראל, ובהם חנה סנש וחביבה רייק.
• מדריך למורה עם רעיונות לשיעורים.