ההתנגדות היהודית בשואה

מתי התחילה ההתנגדות המזוינת

לפי יד ושם, בגטאות הסתובבו שמועות על רצח יהודים, אבל רוב התושבים התקשו לקלוט את המידע המעורפל. קבוצות המחתרת קיבלו מידע אמין דרך קשרים ושליחים מחוץ לגטו, והבינו בהדרגה שמדובר ברצח שיטתי. לפי יד ושם, ההבנה המלאה הגיעה רק אחרי הגירושים מהגטאות, ורק אז התחילו להתכונן להתנגדות מזוינת.

USHMM מסכם שרוב ההתנגדות המזוינת היהודית התרחשה אחרי 1942, ורובה התחילה ב-1943. יוצא מן הכלל בולט הוא מרד גטו לחווה ב-1942, אחד מכמה מרידות בעיירות קטנות במזרח פולין באותה שנה.

שלושה מישורים של מלחמת הגנה

יד ושם מתאר את מלחמת ההגנה היהודית בשלושה מישורים:

יד ושם מוסיף שיהודים פעלו במחתרות בבלגיה ובצרפת, מילאו תפקיד ניכר במרד הסלובקי בקיץ 1944, ושרוב היהודים שברחו להרי יוגוסלביה הצטרפו לצבא הפרטיזנים של טיטו.

מרידות בגטאות ובמחנות

לפי USHMM, יחידות מחתרת קמו ביותר מ-100 גטאות בפולין, ליטא, בלארוס ואוקראינה. ב-1942 היו מרידות בעיירות קטנות כמו לחווה, מיר וטוצ'ין כשהגרמנים ניסו לחסל את הגטאות. ב-1943 הייתה התנגדות מזוינת בגטאות קרקוב, ביאליסטוק, צ'נסטוחובה, בנדין, סוסנובייץ וטרנוב, וכמובן בוורשה.

המרד הגדול והארוך ביותר היה מרד גטו ורשה, שפרץ ב-19 באפריל 1943 והסתיים ב-16 במאי 1943, לפי ויקיפדיה העברית.

גם במחנות ההשמדה היו מרידות. לפי יד ושם, באוגוסט 1943 פרץ מרד בטרבלינקה: אסירים הרגו חלק ממפקדי המחנה ומהשומרים, השתלטו על מחסן הנשק והציתו את תאי הגזים ואת הצריפים. בסוביבור מרדו האסירים ב-14 באוקטובר 1943, ובאושוויץ-בירקנאו פוצצה קבוצת אסירים אחד ממשרפות המחנה ב-7 באוקטובר 1944, לפי ויקיפדיה האנגלית.

בריחה ליערות

לפי יד ושם, עשרות אלפי יהודים הגיעו ליערות בלארוס ואוקראינה, עזרו להקים פלוגות פרטיזנים ולחמו ביחידות יהודיות או מעורבות. בגטו מינסק, לפי USHMM, הקימו נמלטים שבע יחידות לוחמות. חברי ארגון הפרטיזנים המאוחד בגטו וילנה יצאו ליער רודניקי, כפי שמתועד באוסף התצלומים של יד ושם.

הבריחה לא הבטיחה הצלה. לפי USHMM, בגלל אנטישמיות רווחת ופחד מעונש, הפרטיזנים היהודים זכו לתמיכה מועטה מהאוכלוסייה סביבם, ומלשינים מקומיים יכלו לחשוף את מקומם. על היחסים עם הפרטיזנים הסובייטים ראו פרטיזנים סובייטים ויהודים.

הצלה והתנגדות רוחנית

USHMM מזהיר שאין להגזים בהשפעה של ההתנגדות המזוינת, ושרוב ההתנגדות היהודית התמקדה בהצלה, בבריחה, בעזרה למסתתרים ובהתנגדות רוחנית.

ההיסטוריון יהודה באואר הציע הגדרה רחבה של התנגדות, שכוללת גם חיי תרבות, תיעוד פשעי הנאצים ועזרה לאחרים לשרוד. לכך קרא "עמידה": כל מאמץ לעמוד בפני השמדת החיים היהודיים. לפי ויקיפדיה האנגלית, נחמה טק קראה למעשי התרסה נגד תנאים משפילים "התנגדות רוחנית".

• חינוך ילדים בגטו, לעתים קרובות בסתר.
• שמירה על חיי דת ומסורת.
• תיעוד: ארכיונים חשאיים ויומנים.
• עיתונות מחתרת ופעילות חינוכית של תנועות הנוער.

במערב אירופה

לפי ויקיפדיה האנגלית, היהודים בצרפת היו בערך אחוז אחד מהאוכלוסייה, אבל 15 עד 20 אחוז מאנשי הרזיסטנס. לפי USHMM, ה"צבא היהודי" (Armée Juive) נוסד בטולוז בינואר 1942 בידי חברי תנועות נוער ציוניות, והבריח לפחות 500 יהודים ולא יהודים לספרד הניטרלית. בבלגיה, לפי USHMM, יחידה מעורבת של יהודים ולא יהודים עצרה רכבת גירוש באפריל 1943. פירוט נוסף יש בעמוד מערב אירופה.