גטו מינסק

הכיבוש והקמת הגטו

לפני המלחמה היו יותר משליש מתושבי מינסק יהודים (מוזיאון השואה בוושינגטון, USHMM). ויקיפדיה האנגלית מביאה את המספר 70,998 יהודים ב-1 בינואר 1939, וויקיפדיה העברית מעריכה כ-90,000 ערב הפלישה.

הגרמנים כבשו את מינסק ב-28 ביוני 1941, שישה ימים אחרי תחילת מבצע ברברוסה. העיר הפכה לבירת הקומיסריאט הכללי "רוסיה הלבנה". ב-20 ביולי 1941 פורסמה הודעה שחייבה את היהודים לעבור תוך חמישה ימים לרובע מיועד בצפון-מערב העיר. ההעברה הושלמה בתחילת אוגוסט 1941 (ויקיפדיה העברית).

לפי ויקיפדיה האנגלית נכלאו בגטו כ-80,000 בני אדם, כ-50,000 מתושבי העיר ועוד 30,000 ויותר פליטים ומגורשים. לפי מקורות אחרים היו בו יותר מ-100,000.

בראש היודנראט מונה איליה מושקין. הוא נתלה בפברואר 1942, ומחליפו משה יפה נרצח ביולי 1942 (ויקיפדיה העברית).

האקציות

הרצח בגטו נמשך לאורך כל קיומו. המספרים שונים ממקור למקור, ולכן הטבלה מביאה טווחים:

לפי ויקיפדיה האנגלית נותרו בגטו באוגוסט 1943, על פי מסמכים גרמניים, פחות מ-9,000 יהודים.

"גטו המבורג": יהודים ממערב אירופה

בנובמבר 1941 החלו להגיע למינסק משלוחים של יהודים מגרמניה, מאוסטריה ומחבל בוהמיה ומורביה. לפי USHMM גורשו לשם בין נובמבר 1941 לאוקטובר 1942 כמעט 24,000 יהודים, ורובם נורו או נרצחו במשאיות גז עם הגעתם למאלי טרוסטינץ, כפר כ-13 קילומטרים ממזרח למינסק. האחרים שוכנו בחלק נפרד של הגטו.

יהודי מינסק כינו את החלק הזה "גטו המבורג" (ויקיפדיה העברית). לפי ויקיפדיה האנגלית החזיק ה"זונדרגטו" בשיאו כ-35,000 איש, ורק כ-50 מיושביו שרדו.

המחתרת והבריחה ליערות

כבר באוגוסט 1941 קמה בגטו מחתרת נגד הגרמנים. היא ארגנה בריחות וסייעה להקים יחידות פרטיזנים (USHMM). לפי ויקיפדיה העברית פעלו בגטו ארבע קבוצות מחתרת, שחבריהן באו מפועלי ציון, מהבונד ומהמפלגה הקומוניסטית, והן התאחדו בהנהגת אשר גראבובניק. ויקיפדיה האנגלית מציינת את מיכאיל גבלב כראש המחתרת, וכותבת שהיו בה בשיאה עד 450 חברים, שעבדו בצמוד לפרטיזנים הסובייטים.

• כמה ברחו: כ-10,000 יהודים ברחו מהגטו אל היערות (USHMM, ויקיפדיה העברית והאנגלית).
• יחידות: לפי USHMM הקימו יהודי מינסק שבע יחידות פרטיזנים.
• שליחים: ילדים שימשו שליחים בין היערות לגטו (ויקיפדיה העברית).
• המחיר: לפי USHMM רוב הבורחים נהרגו בידי הכוחות הגרמניים במהלך המלחמה.

ההיסטוריונית ברברה אפשטיין כותבת שבשום גטו אחר לא ברח חלק כה גדול מהתושבים (ויקיפדיה האנגלית), וויקיפדיה העברית מציינת שלמספר הזה אין מקבילה בגטו אחר.

יחידת זורין

אחת הכתובות של הבורחים הייתה היחידה של שלום זורין. לפי ויקיפדיה העברית נולד זורין במינסק ב-1902, עבד בה כנגר, ונכלא בגטו מינסק. בסוף 1941 ברח ליערות עם הקצין הסובייטי סמיון גנזנקו, והשניים הקימו יחידת פרטיזנים.

יחידת זורין, שנקראה בתחילה "יחידה 106", קיבלה יהודים שברחו מהגטאות, גם משפחות שלמות ולא רק צעירים שיכולים להילחם. היא התחילה בכ-60 איש ו-15 כלי נשק וגדלה לכ-800 נפש. במחנה פעלו בתי מלאכה, בית חולים שדה ובית ספר לכ-70 ילדים, ובהמשך עברה היחידה ליערות נאליבוקי. על מחנות כאלה ראו מחנות המשפחה.

חיסול הגטו

בפברואר 1943 מונה אדולף ריבה למפקד הגטו, והחל לרצוח זקנים, ילדים ומי שלא עבדו, ואחר כך חולים ויושבי המוסדות. עד ספטמבר 1943 הועברו כל הגברים למחנה בשמירת ה-SS ושוטרי עזר ליטאים, וכ-3,000 מהיהודים שנותרו נשלחו ללובלין ולסוביבור (ויקיפדיה העברית).

ויקיפדיה האנגלית קובעת את חיסול הגטו ל-21 באוקטובר 1943, ו-USHMM כותב על "סתיו 1943". לפי ויקיפדיה האנגלית נרצחו בסוביבור כ-1,500 מיהודי מינסק, ואלפים נטבחו במאלי טרוסטינץ. USHMM מעריך שכ-4,000 מהיהודים האחרונים נרצחו במאלי טרוסטינץ. לפי ויקיפדיה העברית, כשליש מהשורדים של מרד סוביבור (14 באוקטובר 1943) היו שבויי מלחמה יהודים ממינסק.

הצבא האדום כבש מחדש את מינסק ב-3 ביולי 1944. לפי ויקיפדיה האנגלית שרדו כ-5,000 מתוך 70,000 עד 75,000 יהודי העיר. ליד מקום הגטו עומדת היום אנדרטת "הבור".