מרד סוביבור

מחנה ההשמדה סוביבור

סוביבור שכן באזור ביצתי ודליל אוכלוסין במחוז לובלין, כ-5 קילומטרים ממערב לנהר הבוג (מוזיאון השואה בוושינגטון, USHMM). ה-SS בנה אותו באביב 1942, וההשמדה בגז התחילה בסוף אפריל או בתחילת מאי 1942. הוא היה אחד משלושת מחנות מבצע ריינהרד, לצד בלז'ץ וטרבלינקה.

כמה נרצחו בסוביבור

המקורות נותנים הערכות שונות. לפי ויקיפדיה העברית:

המתכננים: פלדהנדלר ופצ'רסקי

במחנה הוחזקו כמה מאות אסירים יהודים שהועסקו בעבודה. לאון פלדהנדלר, לשעבר ראש היודנראט בז'ולקייבקה, עמד בראש קבוצת מחתרת במחנה (ויקיפדיה העברית והאנגלית).

ב-23 בספטמבר 1943 הגיעו לסוביבור כ-80 שבויי מלחמה סובייטים יהודים (ויקיפדיה האנגלית). ביניהם היה אלכסנדר פצ'רסקי, סגן בצבא האדום, שהפך למפקד הצבאי של המרד. לפי ויקיפדיה העברית, כשליש מהשורדים של סוביבור בסוף המלחמה היו שבויי מלחמה יהודים ממינסק.

לפי עדותה של אסתר ראב, כפי שמביא USHMM, הובילו פלדהנדלר ופצ'רסקי יחד את קבוצת התכנון.

התוכנית

התוכנית התבססה על שקט ועל דיוק בזמנים (ויקיפדיה האנגלית):

1. פיתוי אנשי SS יפותו להגיע לבתי המלאכה וייהרגו שם בשקט, כשעה לפני הבריחה.
2. הסוואה שבויי המלחמה הסובייטים ילבשו מדי SS וידריכו את האסירים בצעדה מסודרת, כדי לעבור את שומרי טרווניקי.
3. יציאה האסירים יצאו בסדר דרך השער הראשי בשעה 17:00.

המרד נקבע ל-14 באוקטובר 1943, בחג הסוכות, בשעות אחר הצהריים לקראת השקיעה.

יום המרד, 14 באוקטובר 1943

אחר הצהריים החלו ההריגות בבתי המלאכה. לפי USHMM הרגו האסירים 11 אנשי SS, ובהם סגן המפקד יוהאן נימן, וכמה שומרי טרווניקי. ויקיפדיה האנגלית כותבת על 12 אנשי SS ושני שומרים, וויקיפדיה העברית על 14 אנשי SS ושומרים אוקראינים בסך הכול.

התוכנית לצאת בסדר דרך השער נכשלה בחלקה, כשאנשי SS שנותרו בחיים הזעיקו עזרה. האסירים פרצו בכל דרך שמצאו, ורבים עברו דרך שדה המוקשים, כי לא הצליחו להגיע לשער הראשי. לפי ויקיפדיה העברית נורו או עלו על מוקשים לפחות 80 מהם (USHMM, ויקיפדיה העברית).

לפי ויקיפדיה העברית לא השתתפו במרד כ-400 אסירים של מחנה 3, וככל הנראה נרצחו זמן קצר אחריו. האסירים שנשארו בצריפים נרצחו למחרת.

סגירת המחנה

אחרי המרד הפסיק ה-SS להשתמש בסוביבור. הגרמנים ירו באסירים שלא נמלטו, פירקו את המחנה ושתלו על שטחו יער אורנים. לפי ויקיפדיה האנגלית הועסקו בפירוק כ-100 אסירים שהובאו מטרבלינקה, ואחר כך נרצחו. לפי USHMM חוסל המחנה בנובמבר 1943, והיה האחרון ממחנות מבצע ריינהרד שנסגר.

ב-3 בנובמבר 1943, שלושה שבועות אחרי המרד, ביצעו הגרמנים את מבצע "חג הקציר" במיידנק ובמחנות סמוכים, ולפי ויקיפדיה האנגלית נרצחו בו כ-18,400 בני אדם.

המפקד פרנץ רייכליטנר הועבר אחרי סגירת המחנה ליוגוסלביה, ולפי ויקיפדיה העברית נהרג שם בידי פרטיזנים כשלושה חודשים אחר כך.

המשפטים והזיכרון

לפי ויקיפדיה העברית נשפטו באוגוסט 1965 בגרמניה 12 אנשי צוות של המחנה. פרנץ שטנגל נעצר בברזיל ב-1967, הורשע ברצח ומת בכלא ב-1971. סגן המפקד גוסטב וגנר אותר בברזיל ב-1978 ומת שנה אחר כך.

שמות הניצולים מוכרים: ויקיפדיה העברית מונה בין השורדים את אלכסנדר פצ'רסקי, דב פרייברג, יוסף סרצ'וק ויוסף דוניץ. לפי ויקיפדיה האנגלית נפטר סימיון רוזנפלד, מהאחרונים שהשתתפו במרד, ב-3 ביוני 2019 בגיל 96.