אלכסנדר (סאשה) פצ'רסקי

מקרמנצ'וג לצבא האדום

אלכסנדר ארונוביץ' פצ'רסקי נולד ב-22 בפברואר 1909 בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה, בנו של עורך דין יהודי. ב-1915 עברה המשפחה לרוסטוב על הדון. לפי ויקיפדיה העברית למד בבית ספר לאמנויות ועבד כמנהל חשבונות של מועדון תרבות, ולפי ויקיפדיה האנגלית עבד גם כחשמלאי במפעל לתיקון קטרים ולמד מוזיקה וספרות.

ב-22 ביוני 1941, ביום הפלישה הגרמנית לברית המועצות, גויס לצבא האדום, ובספטמבר 1941 הועלה לדרגת לוטננט. באוקטובר 1941 כותרה יחידתו ליד ויאזמה, והוא נפל בשבי (ויקיפדיה העברית והאנגלית).

השבי והגירוש לסוביבור

בשבי חלה בטיפוס ושרד. במאי 1942 ניסה לברוח עם ארבעה שבויים, ונתפס. הוא נשלח למחנה עונשין, ובבדיקה רפואית במינסק התגלה שהוא יהודי. לפי ויקיפדיה האנגלית הועבר ב-20 באוגוסט 1942 למחנה עבודה של האס אס במינסק, שבו היו יהודים מגטו מינסק ושבויי מלחמה יהודים.

ב-18 בספטמבר 1943 גורש עם יהודים ממינסק, ובהם שבויי מלחמה יהודים, למחנה ההשמדה סוביבור, ושם הגיע ב-23 בספטמבר. המקורות שונים בגודל המשלוח: ויקיפדיה האנגלית כותבת על 2,000 יהודים, וויקיפדיה העברית על כ-600. שתיהן כותבות שרק כ-80 נבחרו לעבודה, ושהשאר נרצחו בתאי הגזים באותו יום.

התוכנית

לפי USHMM הקימה קבוצה של יהודים פולנים בראשות ליאון פלדהנדלר ועד חשאי לתכנון בריחה, אבל לחבריו לא היה ניסיון צבאי. כשהגיעו השבויים הסובייטים פנה אליהם הוועד, ופצ'רסקי, שנודע במחנה בשם סאשה, היה למנהיג הצבאי. המפגשים בינו לבין פלדהנדלר נערכו בחשאי, בתואנה שהוא נפגש עם צעירה בשם לוקה (ויקיפדיה האנגלית). שלמה לייטמן, שדיבר רוסית, תיווך ביניהם.

בתוך שלושה שבועות גיבש פצ'רסקי תוכנית מפורטת (USHMM):

1. שלב 1 אנשי אס אס מפתים אחד אחד לבתי המלאכה, בתואנה של מדידת מגפיים או בגדים, והורגים אותם בשקט בגרזנים ובכלי עבודה.
2. שלב 2 האסירים לוקחים את נשקם ואת מדיהם.
3. שלב 3 במסדר הערב, כשכ-600 האסירים מתאספים, השבויים הסובייטים במדים גרמניים מחסלים את השומרים בשער ובמגדלים וקוראים לכולם לברוח.

המרד נקבע ליום שבו מפקד המחנה וכמה מבכירי אנשיו ייעדרו (USHMM וויקיפדיה העברית).

14 באוקטובר 1943

המרד החל בסביבות ארבע אחר הצהריים של 14 באוקטובר 1943, ט"ו בתשרי, חג הסוכות. סגן מפקד המחנה יוהאן נימן נהרג בגרזן בבית המלאכה של החייטים, ובשעה הבאה נהרגו עוד כמה מאנשי האס אס באותה דרך (USHMM). כשהאסירים התכנסו למסדר נבהלו אנשי המחנה ופתחו באש, ופצ'רסקי נתן את האות. האסירים פרצו את השער והגדרות, ורבים מתו מירי או בשדה המוקשים שסביב המחנה.

ביער הלכה אחריו קבוצה של כ-50 אסירים. ויקיפדיה האנגלית מביאה את טענת ניצולים שפצ'רסקי ושבויים סובייטים עזבו את היהודים הפולנים בתואנה שהם יוצאים להביא אוכל, ואת תשובתו בראיון עם תומאס בלאט ב-1980, שלדעתו היה סיכוי טוב יותר לשרוד בקבוצות קטנות.

פרטיזן, חייל, ואחרי המלחמה

עם ניצולים נוספים הגיע ליערות, ולפי ויקיפדיה האנגלית לחם יותר משנה כמומחה חבלה בקבוצת הפרטיזנים היהודים של יחיאל גרינשפן, ואחר כך בפרטיזנים הסובייטים של יחידת וורושילוב, עד שהצבא האדום גירש את הגרמנים מבלארוס. ויקיפדיה העברית כותבת שהצטרף עם תשעה אסירים לפרטיזנים הסובייטים באזור ברסט. על יהודים ביחידות סובייטיות ראו היהודים והפרטיזנים הסובייטים.

כשבוי לשעבר גויס לגדוד עונשין, נפצע קשה ושוחרר. עדותו על סוביבור פורסמה בדוח "המרד בסוביבור" ונכללה ב"הספר השחור" של וסילי גרוסמן ואיליה ארנבורג (ויקיפדיה האנגלית). ב-1948, במסע נגד "קוסמופוליטים חסרי שורשים", פוטר מעבודתו. ויקיפדיה האנגלית כותבת שנעצר לזמן קצר, וויקיפדיה העברית כותבת שלא נאסר.

השלטונות הסובייטיים לא התירו לו לנסוע להעיד בנירנברג או במשפט אייכמן. ב-1963 היה עד מרכזי במשפט סובייטי נגד שומרים אוקראינים מסוביבור. ב-1987 קיבל סוף סוף אישור יציאה, אבל היה חולה מכדי לנסוע להקרנת הבכורה של "הבריחה מסוביבור" (ויקיפדיה העברית). הוא נפטר ברוסטוב על הדון ב-19 בינואר 1990. ב-2005 נקרא על שמו רחוב בצפת, וב-2012 הוקם לזכרו אתר הנצחה בבית עמיגור בתל אביב, שהועבר אחר כך לבית עמיגור בכפר סבא (ויקיפדיה העברית). על הסרטים "הבריחה מסוביבור" (1987) ו"סוביבור" (2018) ראו ספרים וסרטים.