פרטיזנים סובייטים ויהודים

כמה יהודים לחמו עם הסובייטים

אין מספר אחד מוסכם. ההערכות תלויות באזור, בהגדרה של "פרטיזן" ובשאלה אם סופרים גם את מי שחי במחנות המשפחות. הנה ההערכות העיקריות שמצאנו, ומי נותן אותן:

על ההבדלים בין ההערכות ועל הדרכים שבהן הן נבנו ראו כמה פרטיזנים יהודים היו.

איך מצטרפים: נשק, ניסיון וזהות

יהודי שברח מגטו אל היער לא התקבל אוטומטית ליחידה סובייטית. לפי JPEF התנאי הראשון היה נשק, ולהשיג נשק היה כמעט בלתי אפשרי ליהודי. גם ויקיפדיה העברית מזכירה יחידות שדרשו כשירות קרבית ונשק כתנאי לקבלה. ההיסטוריונית שרה בנדר מאוניברסיטת חיפה כותבת שהמתגייסים היהודים נדרשו להוכיח את כשירותם ואת נכונותם להילחם.

לכן מחתרות בגטאות השקיעו מאמצים רבים בהשגת נשק לפני היציאה. יצחק ארד, למשל, ארגן בגטו סווינציאן קבוצה שגנבה נשק ממחסני הצבא הגרמני, ורק אחר כך יצאה ליער (ויקיפדיה העברית). ה-FPO בווילנה הבריח נשק לגטו בארונות קבורה עם תחתית כפולה ודרך הביוב (USHMM).

לפי JPEF, יהודים רבים הסתירו את זהותם היהודית כדי להתקבל. אחרים הקימו קבוצות יהודיות עצמאיות, שקשרו קשרים עם יחידות סובייטיות סמוכות.

אנטישמיות בתוך היחידות

חלק מהפרטיזנים הסובייטים היו אנטישמים, ולכן, לפי JPEF, יהודים התארגנו לעיתים קרובות ביחידות יהודיות או יהודיות ברובן. ויקיפדיה האנגלית והעברית כותבות שיהודים סבלו מאנטישמיות ומאפליה מצד כוחות סובייטיים, ושחלקם נהרגו. ויקיפדיה האנגלית מציינת שהמקור לטענה הזאת בערך שלה זקוק לחיזוק.

מהדפים באתר הזה עולות כמה דוגמאות מתועדות:

• יחידה 106: לפי ויקיפדיה העברית, כשגדל מספר היהודים ביחידתו של סמיון גנזנקו ונוצרו מתחים אנטישמיים, הוטל על שלום זורין להקים יחידה יהודית נפרדת. ראו יחידת זורין.
• יצחק ארד: ביחידה הליטאית בבריגדת מרקוב, שלא הייתה יהודית, נתקל באנטישמיות מצד חבריו (ויקיפדיה העברית).
• גדוד "נקמה": לפי זיכרונותיו של אלכסנדר בוגן, מפקד הגדוד שאליו צורפו הלוחמים היהודים לקח מהם נשק וחפצים. ראו יערות נארוץ'.
• מחנה בלסקי: לפי USHMM הגן הגנרל הסובייטי "פלטון" על המחנה למרות האנטישמיות שהייתה בחלק מהיחידות הסובייטיות. ראו יחידת בלסקי.

לפי JPEF, רדיפת יהודים בתוך תנועת הפרטיזנים הסובייטית הייתה אסורה באופן רשמי, אבל לעיתים קרובות התקבלה בשתיקה. היער עצמו היה מסוכן: לפי JPEF היו בכפרים מלשינים, איכרים שקיבלו כסף מהגרמנים כדי להסגיר, וכנופיות פולניות, אוקראיניות וליטאיות שלעיתים היו עוינות ליהודים כמו הנאצים.

יחידות יהודיות: מותר או אסור?

לפי JPEF התנגד הפיקוד הסובייטי לקבוצות יהודיות נפרדות, וככל שהתנועה גדלה נבלעו היחידות היהודיות ביחידות אחרות. ויקיפדיה האנגלית והעברית כותבות שרבות מהיחידות היהודיות נקלטו במבנה הפיקוד הסובייטי הרחב.

שרה בנדר חקרה את השאלה דרך סיפורו של גדוד "נקמה" ביערות נארוץ', גדוד יהודי עצמאי שנוסד ביולי 1943 ומטרותיו היו נקמה והצלה. השאלה שבמרכז מחקרה היא אם גדוד יהודי עצמאי יכול היה להתקיים בתוך כוחות הפרטיזנים הסובייטיים. לפי בוגן פירק אותו המפקד מרקוב כבר ב-23 בספטמבר 1943, אחרי כשלושה חודשים, ומזכיר מפלגה מקומי התנגד לקיומה של ישות יהודית נפרדת.

היו גם יחידות שהצליחו לשמור על אופי יהודי בתוך המסגרת הסובייטית. מחנה בלסקי חולק באופן רשמי לגדודים "קאלינין" ו"אורדז'וניקידזה" של בריגדת קירוב, אבל לפי USHMM נשאר בפועל מאוחד תחת פיקודו של טוביה בלסקי. ביער רודניקי פעלו ארבעה גדודים יהודיים, ולפי ויקיפדיה האנגלית רוב לוחמיהם השתלבו ביחידות הסובייטיות. ראו יער רודניקי.

למה בכל זאת שיתוף פעולה

למרות כל זה, הקשר עם הסובייטים היה חיוני. לפי JPEF, בלי עזרה של הפרטיזנים הסובייטים היו סיכויי ההישרדות של פרטיזנים יהודים קלושים מאוד. מחנה בלסקי, למשל, קיבל ב-1944 נשק ממפקדת הפרטיזנים הסובייטית, ושימש בסיס תחזוקה לפרטיזנים הסובייטים (USHMM).

גם המטרות היו משותפות בחלקן: פגיעה בגרמנים, במסילות ובגשרים. לפי USHMM, פרטיזנים מקבוצה גדולה ליד וילנה הורידו מהפסים מאות רכבות והרגו יותר מ-3,000 חיילים גרמנים. אבל ליהודים היו גם מטרות משלהם, כמו הצלת יהודים מהגטאות, ולפעמים הן התנגשו בפקודות. ויטקה קמפנר, למשל, הביאה קבוצה של יהודים ליער רודניקי בניגוד לפקודת מפקדת הפרטיזנים (ויקיפדיה העברית). על כך ראו מחנות המשפחות ביערות ומה זה פרטיזן.