ויטקה קמפנר (קובנר)

ילדות בקאליש ובריחה לווילנה

ויטקה קמפנר נולדה ב-14 במרץ 1920 בקאליש שבפולין, לחיה ולצבי קמפנר (ויקיפדיה העברית). הקרן לחינוך על הפרטיזנים היהודים (JPEF) נותנת את 1922 כשנת לידתה, אבל רוב המקורות נותנים את 1920.

לפי ויקיפדיה העברית גדלה בבית רוויזיוניסטי, והייתה הנערה הראשונה שהתקבלה לבית״ר בקאליש. אחר כך למדה במכון למדעי היהדות באוניברסיטת ורשה, ועברה לשומר הצעיר.

הגרמנים נכנסו לקאליש בספטמבר 1939, וקמפנר ברחה מזרחה לווילנה. לפי ויקיפדיה האנגלית ברחה עם אחיה ברוך. כל משפחתה נרצחה בשואה (ויקיפדיה העברית).

גטו וילנה ופעולת החבלה הראשונה

וילנה נכבשה בידי הגרמנים ביוני 1941, וקמפנר נכלאה בגטו וילנה. היא שימשה קשרית בין הגטו לעיר, ושם הכירה את אבא קובנר, לימים בעלה (ויקיפדיה העברית). לפי ויקיפדיה האנגלית העבירה אנשים ותחמושת דרך תעלות הביוב של העיר.

היא הייתה חברה בה-FPO, ארגון המחתרת המאוחד של הגטו. ויקיפדיה האנגלית כותבת שהצטרפה אליו בינואר 1942.

פיצוץ הרכבת

לפי ויקיפדיה העברית החליט ה-FPO ביוני 1942 לבצע את פעולת החבלה הראשונה שלו: פיצוץ רכבת גרמנית. על קמפנר הוטל לבחור את המקום, ולשם כך חיפשה נקודה שבה לא עבדו פועלים יהודים, כדי שהיהודים לא יואשמו. את המטען הרכיב אבא קובנר. ויקיפדיה האנגלית כותבת שביצעה את הפיצוץ יחד עם איצקה מצקביץ', וה-JPEF מתאר איך הבריחה מן הגטו פצצה מאולתרת ופוצצה בה מסילה של רכבת נאצית.

לפי ויקיפדיה האנגלית נאמר שהשיר ״שטיל, די נאַכט איז אויסגעשטערנט״ של הירש גליק מנציח פעולה שלה נגד שיירה גרמנית ב-1942. את מילות השיר איננו מביאים כאן.

ביער רודניקי: סיורים, חבלה ושחרור

כשהמחתרת עברה ליער, פיקדה קמפנר על מחלקת סיור ביער רודניקי. לפי ויקיפדיה העברית הובילה, בניגוד להוראת המטה שאסרה להביא יהודים ליער, קבוצה של כ-60 יהודים מווילנה אל היער.

ה-JPEF מתאר אותה כאחת מסגניו הבכירים של קובנר וכמי שעזרה לייסד את ״הנוקמים״, יחידה יהודית כולה. לפי ויקיפדיה האנגלית וה-JPEF לקחה חלק בחבלה במערכות החשמל והמים של וילנה.

ביולי 1944 הובילה סיור לתוך וילנה ששוחררה בידי הצבא האדום (ויקיפדיה האנגלית).

קבוצת נקם ועלייה לארץ

אחרי המלחמה הייתה קמפנר חברה בקבוצת נקם, ולפי ויקיפדיה העברית שימשה בפריז איש הקשר בין הארגון לבין הבריגדה היהודית. לפי ויקיפדיה האנגלית השתתפה באפריל 1946 בהרעלת כ-2,300 כיכרות לחם בארסן, שנועדו לאסירי SS בנירנברג. אסירים רבים חלו, ולא דווח על מתים. ה-JPEF נותן מספר אחר (3,000 כיכרות) ותאריך אחר (1945).

ב-1946 עלתה לארץ באונייה ״בריה״, שלפי ויקיפדיה העברית הייתה האחרונה שנוסעיה לא נשלחו לקפריסין. לפי ה-JPEF עזרו היא וקובנר להבריח מאות יהודים לארץ ישראל.

עין החורש: פסיכולוגיה והנצחה

קמפנר וקובנר נישאו ב-1946 והשתקעו בקיבוץ עין החורש. נולדו להם שני ילדים, מיכאל (1948) ושלומית (1956) (ויקיפדיה האנגלית).

לפי ויקיפדיה האנגלית חלתה בשחפת בסביבות 1951, למדה היסטוריה, אנגלית וצרפתית, ובגיל 45 למדה פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בר-אילן. היא פיתחה שיטה טיפולית לא מילולית המבוססת על צבע, ועבדה כפסיכולוגית בקיבוץ (ויקיפדיה העברית והאנגלית).

• ב-1993 הדליקה משואה בטקס הממלכתי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם (ויקיפדיה העברית).
• ב-2004 תרמה ליד ושם את האקדח של אבא קובנר (ויקיפדיה העברית והאנגלית).
• הופיעה בסרט התיעודי Resistance: Untold Stories of Jewish Partisans (2001), והייתה גיבורת הסרט Now I Tell (2011) של יעל כצפיר (ויקיפדיה העברית).

קמפנר מתה בפברואר 2012 בגיל 91, ונקברה בעין החורש. ויקיפדיה העברית נותנת את 14 בפברואר, וגם ויקיפדיה האנגלית חלוקה בעצמה בין 14 ל-15 בפברואר. עוד על נשים כמותה ראו נשים במחתרת.