הירש גליק

ילדות בשניפישוק ושירים ראשונים

הירש גליק (Hirsh Glik) נולד ב-24 באפריל 1922 בשכונת שניפישוק שליד וילנה, לוולוול ולרחל גליק (ויקיפדיה העברית). אביו היה סוחר גרוטאות, והמשפחה חיה בעוני. לפי אתר "מוזיקה והשואה" של World ORT ירש את כישרונו המוזיקלי מאמו.

הוא למד בבית הספר העברי-ציוני ״בית יהודה״, ובשנת 1938 עזב את הלימודים כדי לעבוד אצל כורך ספרים ובמפעל לנייר (ויקיפדיה העברית). הוא היה פעיל בשומר הצעיר.

גליק התחיל לכתוב שירים ב-1935, בגיל 13: תחילה בעברית ואחר כך ביידיש, בהשפעת קבוצת המשוררים ״יונג ווילנע״ (ויקיפדיה העברית). ב-1939 הוציא עם המשורר לייזר וולף את כתב העת ״יונגוואלד״ (יער צעיר), והחוג שקם סביבו נחשב לשלוחה של ״יונג ווילנע״. ב-1940, תחת השלטון הסובייטי, התפרסמו שיריו בעיתונות היידיש (ויקיפדיה העברית, World ORT).

מחנות העבודה וגטו וילנה

אחרי הפלישה הגרמנית לליטא ב-1941 נשלחו גליק ואביו לעבודת כפייה במכרות הכבול ליד וילנה (ויקיפדיה העברית). World ORT מציין שניסה תחילה להגיע לפרטיזנים ביער ונתפס, ושבמחנה הכבול רזשה כמעט מת מטיפוס. ויקיפדיה האנגלית מזכירה מחנה בשם ״וייסע וואכע״. גם במחנה המשיך לכתוב שירים שעודדו את האסירים, ורבים מהם אבדו (ויקיפדיה העברית).

במאי 1943, כשחוסל מחנה הכבול, הועבר לגטו וילנה והצטרף לה-FPO (ויקיפדיה העברית). לפי World ORT השתתף בחבלה ובהכנות למרד, ועבד עם חוג ספרותי שכלל את אברהם סוצקבר ואת לאה רודניצקי. שיריו התקבלו בגטו בהתלהבות וזכו בפרסים (ויקיפדיה העברית).

השירים: ״זאג ניט קיינמאל״ ו״שטיל, די נאַכט״

בגטו וילנה כתב גליק ב-1943 את ״זאג ניט קיינמאל״, המוכר בעברית כשיר הפרטיזנים. לפי ויקיפדיה העברית והאנגלית כתב אותו בהשראת הידיעות על מרד גטו ורשה. המנגינה היא של שיר סובייטי מאת האחים פוקרס: ויקיפדיה האנגלית ו-World ORT מייחסים אותה לדמיטרי פוקרס.

השיר אומץ כהמנון של ה-FPO ושל תנועת הפרטיזנים היהודים, ועד היום הוא מושר בטקסי זיכרון לשואה ולגבורה (ויקיפדיה העברית, World ORT).

שיר אחר שלו, ״שטיל, די נאַכט איז אויסגעשטערנט״, נכתב לפי World ORT לכבוד הפרטיזנית ויטקה קמפנר, שפוצצה רכבת גרמנית.

אסטוניה, הבריחה ומותו

בחיסול גטו וילנה בספטמבר 1943 נתפס גליק. לפי ויקיפדיה העברית נלכד בידי הגסטפו ב-1 בספטמבר 1943, כשניסה להגיע לפרטיזנים ביער, וגורש למחנה גולדפילץ באסטוניה. ויקיפדיה האנגלית כותבת שנתפס אחרי שברח בחיסול הגטו, ונותנת את אוקטובר 1943. גם באסטוניה המשיך לכתוב (ויקיפדיה האנגלית).

בקיץ 1944, כשהצבא האדום התקרב, ברח מן המחנה. מכאן המקורות חלוקים:

המקורות מסכימים על השנה: גליק מת ב-1944, בגיל 22.

זיכרון

״זאג ניט קיינמאל״ נעשה לסמל של ההתנגדות היהודית בשואה (ויקיפדיה העברית). דמותו של גליק השפיעה על יצירות של אברהם סוצקבר, שמרקה קצ'רגינסקי ופרץ מרקיש (ויקיפדיה העברית). לפי ויקיפדיה העברית בערך על קצ'רגינסקי, הוא שעזר לשמר את השיר.

באנדרטת הפרטיזנים היהודים בבת ים מופיע שיר של גליק (ויקיפדיה האנגלית). על מקומו של השיר בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ראו שם.