שיר הפרטיזנים

מי כתב את השיר

הירש גליק נולד בווילנה ב-1922. לפי אתר "מוזיקה והשואה" של ארגון World ORT, הוא החל לכתוב שירים בגיל 13, ושלוש שנים אחר כך היה ממייסדי החוג הספרותי "יונגוואלד" (יער צעיר). אחרי הפלישה הגרמנית ב-1941 נתפס כשניסה להגיע לפרטיזנים, ועבד במחנה עבודה לפני שהגיע לגטו וילנה.

בגטו השתתף גליק בפעולות חבלה ובהכנות למרד, ופעל בחוג ספרותי שהשתתפו בו גם אברהם סוצקבר ולאה רודניצקי. השיר שהפך לשיר הפרטיזנים הוא המוכר ביותר מבין שיריו, אבל לא היחיד: שיר אחר שלו, "שטיל, די נאכט איז אויסגעשטערנט", מוקדש לויטקה קמפנר ולפעולת החבלה שלה ברכבת גרמנית.

אחרי חיסול הגטו נשלח גליק למחנה ריכוז באסטוניה. לפי World ORT, ביולי 1944 ברח עם כ-40 אסירים ליערות שסביב המחנה, הצטרף לקבוצת פרטיזנים ונהרג עם חבריו בקרב עם כוחות גרמניים. התאריך המדויק של מותו אינו ידוע.

איך נכתב השיר ב-1943

כל המקורות מסכימים שהשיר נכתב ב-1943 בגטו וילנה, ושגליק כתב אותו בהשראת הידיעות על מרד גטו ורשה, שפרץ באפריל 1943. ויקיפדיה העברית מתארכת את הכתיבה למאי 1943, ומתארת את השיר כמחווה ללוחמי ורשה ולחבריו של גליק שנרצחו.

עדות מרכזית על הימים האלה היא של הסופר שמרקה קצ'רגינסקי, שהיה בגטו באותו זמן. לפי ויקיפדיה העברית, קצ'רגינסקי סיפר שגליק שר לו את השיר בבוקר שאחרי שכתב אותו. מפקדת ה-FPO, ארגון הפרטיזנים המאוחד בגטו, החליטה לאמץ אותו כהמנון הלוחמים, אבל לפי אותה עדות ההחלטה כבר הייתה כמעט מיותרת: השיר התפשט בגטו מעצמו.

מאיפה הלחן

גליק לא הלחין את השיר. הוא כתב את המילים ללחן קיים, של שיר סובייטי מ-1937 שחיברו שני אחים יהודים, המלחינים לבית פוקראס, למילים של המשורר אלכסיי סורקוב. השיר הסובייטי הושמע בסרט התיעודי "בני העם העובד" (Sons of the Working People) מ-1937, על תרגיל של הצבא האדום מ-1936. לפי ויקיפדיה האנגלית, הסרט הוצא מההפצה זמן קצר אחר כך.

יש הבדל בין המקורות בשמות האחים. ויקיפדיה העברית מביאה את דמיטרי ומיכאיל פוקראס, ויקיפדיה האנגלית מביאה את דמיטרי ודניאל (דניל) פוקראס, ואתר World ORT מייחס את הלחן לדמיטרי פוקראס בלבד. גם שם השיר הסובייטי מופיע בכמה גרסאות, ובהן "שיר המסע של קוזקי הטרק".

לפי ויקיפדיה העברית, כשהאחים פוקראס שמעו אחרי המלחמה את השיר של גליק, הם אמרו שהלחן שלהם עצמו מבוסס על "אויפן פריפעטשיק", שיר ערש ביידיש שהכירו מילדותם. ויקיפדיה האנגלית מציינת שהלחן אינו קשור לשירי קוזאקים מסורתיים, ושהוא בנוי על הרמוניות יהודיות טיפוסיות.

איך השיר התפשט

מגטו וילנה עבר השיר לקבוצות פרטיזנים יהודיות במזרח אירופה, ולפי World ORT התפשט "במהירות מפליאה" גם לגטאות ולמחנות אחרים. כך הפך לאחד מסמלי ההתנגדות היהודית.

אלה התחנות העיקריות בדרכו של השיר, לפי המקורות:

השיר תורגם לשפות רבות. ויקיפדיה העברית מונה בין השאר שש גרסאות באנגלית, שלוש בפולנית, ותרגומים לרומנית, להולנדית, לספרדית ולבולגרית.

השיר בטקסים היום

לפי ויקיפדיה האנגלית, השיר נחשב לאחד ההמנונים המרכזיים של ניצולי השואה ומושר בטקסי זיכרון בכל העולם. אתר World ORT מתאר אותו כאחד השירים שמבוצעים הכי הרבה בטקסי הזיכרון לשואה. לפי ויקיפדיה העברית, נהוג לעמוד בזמן ביצועו בטקסים.

בישראל השיר חקוק גם באבן. לפי ויקיפדיה האנגלית, האנדרטאות לפרטיזנים היהודים בגבעתיים ובבת ים כוללות את ההמנון. דמותו של גליק השפיעה גם על יצירות של סוצקבר, של קצ'רגינסקי ושל פרץ מרקיש.

מי שמכין טקס ליום הזיכרון לשואה ולגבורה יכול לספר את סיפור השיר כחלק מהטקס, לצד סיפורם של מרד גטו ורשה ושל ה-FPO. רעיונות נוספים נמצאים במדריך למורה.