רוז'קה קורצ'אק

ילדות בביילסק ובפלוצק

רוז'קה (רייזל) קורצ'אק נולדה ב-24 באפריל 1921 (ויקיפדיה העברית) בביילסק, עיירה קטנה ליד פלוצק בפולין. היא הייתה הבכורה מבין שלוש בנותיהם של גדליה והינדה. אביה היה סוחר בקר בעל אהדה לציונות (ויקיפדיה העברית). לפי אתר ארגון יוצאי וילנה גרו בעיירה כארבעים משפחות יהודיות בלבד, ולכן למדה בבית ספר פולני ובמקביל ב״חדר״.

בכיתה ח' הובילה שביתה של התלמידים היהודים במחאה על אנטישמיות (ויקיפדיה האנגלית, ארגון יוצאי וילנה). ב-1934 עברה המשפחה לפלוצק. בגיל צעיר התחילה לעבוד ולמדה בלילות, והצטרפה לשומר הצעיר, שבו הגיעה להנהגה (ויקיפדיה העברית).

מוורשה לווילנה

אחרי כיבוש פלוצק ב-1939 הגיעה לוורשה, ומשם עברה לווילנה, שם הצטרפה לקבוצת התנועה. שם הכירה את ויטקה קמפנר ואת אבא קובנר (ויקיפדיה העברית והאנגלית).

אביה מת, ושאר המשפחה נשלחה לגטו פיוטרקוב טריבונלסקי. אמה ושתי אחיותיה הצעירות נרצחו בפולין ב-1942 (ויקיפדיה העברית).

גטו וילנה וה-FPO

הגרמנים כבשו את וילנה ב-24 ביוני 1941, וב-6 בספטמבר 1941 הוקמו בעיר שני גטאות (ארגון יוצאי וילנה). קורצ'אק נכלאה בגטו וילנה עם חברי התנועה.

בליל 31 בדצמבר 1941 הייתה באספה שבה קרא אבא קובנר את הכרוז שלו. היא הייתה בין יוזמי ה-FPO, שנוסד ב-21 בינואר 1942 (ארגון יוצאי וילנה, ויקיפדיה העברית). לפי ויקיפדיה האנגלית הבריח הארגון נשק לגטו ועזר ליהודים לברוח ממנו.

ב-15 ביולי 1943 השתתפה בפעולה המזוינת לשחרורו של מפקד הארגון, יצחק ויטנברג, מידי משטרת הגטו (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה).

יציאה בביוב ויער רודניקי

בספטמבר 1943 יצאה מהגטו דרך תעלות הביוב, ונשאה איתה את ארכיון ה-FPO. היא הצטרפה ליחידה הפרטיזנית היהודית בפיקודו של קובנר ביער רודניקי (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה). ויקיפדיה האנגלית מזכירה גם את יערות נארוץ'.

וילנה שוחררה ב-13 ביולי 1944, וקורצ'אק חזרה עם חבריה לעיר.

השליחה לארץ ו״להבות באפר״

בדצמבר 1944 שלח אותה קובנר לרומניה, להכין דרכי יציאה. לפי ארגון יוצאי וילנה נסעה עם ד"ר שלמה אמרנט לעבר רומניה ונמלי הים השחור, ומבוקרשט המשיכה לארץ ישראל. ויקיפדיה האנגלית נותנת את 12 בדצמבר 1944 כיום הגעתה.

בארץ הצטרפה תחילה לקיבוץ עילון, והרצתה ברחבי הארץ על הפרטיזנים ועל השואה. ויקיפדיה העברית מתארת אותה כשליחה הראשונה שהארגון שלח במיוחד כדי להביא את סיפורו לארץ ישראל. נאומה ביידיש בכינוס ההסתדרות, והתגובה של בן-גוריון לשפה שבה דיברה, עוררו סערה ציבורית שנחקרה מאוחר יותר.

• ״להבות באפר״: עדותה, שנכתבה ביידיש ותורגמה לעברית בידי בנימין טננבוים, יצאה ב-1946 והיא מן העדויות הראשונות על השואה. מהדורה שלישית מורחבת יצאה ב-1965 (ויקיפדיה העברית).
• שיר הפרטיזנים: לפי ויקיפדיה העברית תרגם אברהם שלונסקי את ההמנון לעברית על פי הנוסח שהביאה. ראו שיר הפרטיזנים.
• ״הפרטיזנית זלדה״ (1989): ספר שערכה, לפי ויקיפדיה העברית.

עין החורש, מורשת ומותה

ויקיפדיה העברית כותבת שבקיץ 1946 עברה לעין החורש עם קבוצת ״הנוקמים״. ארגון יוצאי וילנה מתארך את הצטרפותה לקיבוץ לאוקטובר 1947. שם חיה עד סוף ימיה, ושימשה פעמיים מזכירת הקיבוץ (1958 עד 1961 ו-1980 עד 1981).

היא נישאה לאבי מרלא, יליד אוסטריה שעלה לארץ בעליית הנוער ב-1939. נולדו להם שלושה ילדים: יהודה, יונת וגדי (ארגון יוצאי וילנה).

היא הייתה פעילה מרכזית במורשת, שנוסדה ב-1963 להנצחת לוחמי הגטאות והמחתרות, ובהמשך עמדה בראשה (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה). לפי ויקיפדיה העברית הייתה מיוזמי משלחות הנוער לפולין מ-1983.

קורצ'אק מתה מסרטן ב-5 במרץ 1988, בגיל 66, ונקברה בבית הקברות של עין החורש לצד אבא קובנר וויטקה קמפנר. ראו גם נשים במחתרת.