יערות נארוץ'

המקום: אגם נרץ' והיערות סביבו

אגם נרץ' (Narach, בפולנית Narocz) שוכן בצפון מערב בלארוס, במחוז מיאדל שבמחוז מינסק. לפי ויקיפדיה האנגלית זה האגם הגדול ביותר בבלארוס, ששטחו כ-79.6 קמ"ר, ובין 1921 ל-1939 היה האגם הגדול ביותר בפולין. היום הוא במרכזו של פארק לאומי, שהוכרז ב-28 ביולי 1999 (ויקיפדיה העברית).

בזיכרונות של לוחמים מופיע האזור כ"יערות נארוץ'", ובוויקיפדיה העברית מופיעים שני הכתיבים, נרץ' ונארוץ'. לפי זיכרונותיו של אלכסנדר בוגן, האגם מוקף יער עבות וביצות, ותנועת הפרטיזנים התבססה בו בשנים 1942 עד 1944.

לפי ויקיפדיה העברית הגיעו לאזור כבר מ-1942 מאות צעירים יהודים שברחו מגטו וילנה, והקימו בו בסיסי פרטיזנים. הגיעו גם יהודים מהעיירות שבסביבה: גטו סווינציאן (שווינציאן) חוסל בתחילת אפריל 1943, ולפי בוגן ברחו ממנו יהודים ליער.

בריגדת מרקוב

המפקד הסובייטי החשוב באזור היה פיודור גריגורייביץ' מרקוב. לפי זיכרונותיו של בוגן היה מרקוב לפני המלחמה מורה בבית הספר היהודי בסווינציאן, ועמד בראש בריגדת וורושילוב עד סוף 1943. בוויקיפדיה העברית, בערך על יצחק ארד, היא נקראת "בריגדת מרקוב".

בוגן מספר שבתחילה תמך מרקוב ברעיון של יחידה יהודית נפרדת, אבל שמזכיר המפלגה הקומוניסטית במחוז וילייקה התנגד לישות יהודית נפרדת. ההיסטוריונית שרה בנדר מאוניברסיטת חיפה הקדישה מחקר לשאלה הזאת: אם יחידה יהודית עצמאית יכולה להתקיים בתוך תנועת הפרטיזנים הסובייטית. על הרקע הכללי ראו פרטיזנים סובייטים ויהודים.

גדוד "נקמה"

אחרי שהמפקד הראשון של ה-FPO, יצחק ויטנברג, הסגיר את עצמו לגסטפו ביולי 1943, החליטה המחתרת להוציא לוחמים ליערות. לפי ויקיפדיה האנגלית יצאה ב-24 ביולי 1943 הקבוצה הראשונה, "קבוצת לאון", ליערות נארוץ' בפיקוד יוסף גלזמן.

המקורות נבדלים בפרטי היציאה הזאת. לפי ויקיפדיה העברית יצא גלזמן עם 21 מאנשיו ונקלע למארב גרמני שבו נהרגו תשעה מהם. לפי זיכרונותיו של בוגן הגיעו ליער רק 13 מתוך 34 שיצאו. בוגן עצמו כותב שהצטרף לגדוד אחרי שקבוצה יצאה מהגטו ב-29 ביולי 1943.

לפי ויקיפדיה העברית השתתף גלזמן בהקמת גדוד פרטיזנים בשם "נקמה". ההיסטוריונית שרה בנדר מאוניברסיטת חיפה מתארת אותו כגדוד פרטיזנים יהודי עצמאי שנוסד ביולי 1943 ביערות נארוץ', ושמטרותיו היו נקמה בגרמנים והצלת יהודים מהמחנות ומהגטאות. USHMM כותב שיער נארוץ' היה הבסיס של יחידת "נקמה" בהנהגת גלזמן.

לפי בוגן, ב-11 בספטמבר 1943 יצאה מווילנה קבוצה נוספת, ואחרי שבעה ימים הגיעו ליער 260 איש.

הפירוק והמצור, ספטמבר עד אוקטובר 1943

לפי זיכרונותיו של בוגן, ב-23 בספטמבר 1943 כינס מרקוב את הגדוד ופירק אותו. 60 איש הועברו ליחידה לא קרבית, והשאר צורפו לגדוד בשם "קאלינין". בוגן מתאר איך מפקד הגדוד הזה חיפש על הלוחמים היהודים ולקח מהם נשק, מעילי עור, מגפיים, כסף ושעונים, וכותב ש"נקמה" התקיים כשלושה חודשים בלבד.

מיד אחר כך פתחו הגרמנים במבצע גדול נגד הפרטיזנים ביער. לפי בוגן השתתפו בו כ-40,000 חיילים עם ארטילריה ותמיכה אווירית, והם שרפו כפרים והרגו את תושביהם. הפרטיזנים קיבלו פקודה לפרוץ החוצה. מספר החיילים הוא הערכתו של בוגן.

באוקטובר 1943 יצא גלזמן מנארוץ' עם 35 פרטיזנים ליערות רודניקי, כדי להצטרף לחטיבה הפרטיזנית הליטאית. ב-9 באוקטובר 1943 תקפו אותם הגרמנים בדרך, וגלזמן וכל אנשיו נהרגו, חוץ מאישה אחת ששרדה (ויקיפדיה העברית). על המחנה היהודי שאליו רצה להגיע ראו יער רודניקי.

יצחק ארד ואחרים: יהודים ביחידות לא יהודיות

לא כל היהודים בנארוץ' היו ביחידה יהודית. יצחק ארד, אז יצחק רודניצקי, ארגן בגטו סווינציאן קבוצת מחתרת שגנבה נשק ממחסני הצבא הגרמני. לפי ויקיפדיה העברית:

1. פברואר 1943 הקבוצה ברחה ליער נארוץ' והצטרפה ליחידה סובייטית על שם צ'פאייב.
2. אפריל 1943 ארד נכנס לגטו וילנה ונפגש עם מנהיג המחתרת אבא קובנר.
3. המשך המלחמה עבר לגדוד ליטאי בתוך בריגדת מרקוב. היחידה לא הייתה יהודית, והוא נתקל באנטישמיות מצד חבריו.
4. 1944 נשאר עם הפרטיזנים עד שהצבא האדום שחרר את האזור, קיבל את אות הפרטיזן דרגה א' והמשיך לשרת בצבא האדום עד סוף המלחמה.

בפרטיזנים נקרא ארד בכינוי "טולקה" (ויקיפדיה העברית). על חייו אחרי המלחמה ראו את הדף יצחק ארד.

גם USHMM מביא סיפורים של יהודים שהגיעו לנארוץ' בדרכים אחרות. אחד מהם הוא של אליסה (ליזה) נוסבאום דרמן, שברחה מגטו סלונים, עברה בגרודנו ובווילנה, והצטרפה לפרטיזנים ביער נארוץ' עד שהכוחות הסובייטיים שחררו את האזור ב-1944.