יצחק ויטנברג

חייט, איש איגוד וקומוניסט

יצחק (איציק) ויטנברג נולד ב-1907 בווילנה, למשפחת פועלים (ויקיפדיה העברית, האנציקלופדיה יודאיקה). לפני המלחמה עבד כחייט, היה מזכיר איגוד עובדי העור וחבר המפלגה הקומוניסטית של ליטא (ויקיפדיה העברית).

לפי האנציקלופדיה יודאיקה היה קומוניסט מנעוריו, פעיל קומוניסטי תחת השלטון הסובייטי בשנים 1940 עד 1941, ואחר כך ממנהיגי המחתרת הקומוניסטית תחת הכיבוש הגרמני.

מפקד ה-FPO

אחרי שהנאצים רצחו בפונאר יותר מ-40,000 מיהודי וילנה (האנציקלופדיה יודאיקה), הוקם בגטו וילנה ארגון לחימה. בינואר 1942 איחד ויטנברג את המחתרת הקומוניסטית עם קבוצות מחתרת אחרות, רובן ציוניות, לה-FPO, ארגון הפרטיזנים המאוחד, ונבחר למפקדו הראשי (ויקיפדיה העברית). שמו המחתרתי היה ״ליאון״.

סגניו היו אבא קובנר ויוסף גלזמן. הארגון התכונן למרד ברגע שבו יבוא החיסול הסופי של הגטו (ויקיפדיה האנגלית), ולפי האנציקלופדיה יודאיקה הוביל ויטנברג את תוכנית האימונים שלו.

יולי 1943: המעצר, השחרור וההסגרה

בקיץ 1943 נודע לגרמנים על קשריו של ויטנברג עם הקומוניסטים מחוץ לגטו, והם דרשו מראש היודנרט יעקב גנס להסגיר אותו (ויקיפדיה העברית והאנגלית). הרצף, לפי המקורות:

1. 15 ביולי 1943, יום לפי האנציקלופדיה יודאיקה תפסו הנאצים אחד מאנשי הקשר שלו מחוץ לגטו.
2. 15 ביולי 1943, ערב ויטנברג נעצר בפגישה עם ראשי ה-FPO. לפי האנציקלופדיה יודאיקה פרצו לפגישה אנשי SS, וגנס זיהה אותו.
3. השחרור לוחמי ה-FPO שחררו אותו בכוח מידי השוטרים, בחילופי אש לפי האנציקלופדיה יודאיקה. בין המשתתפים הייתה רוז'קה קורצ'אק. הוא הסתתר, מחופש לאישה (ויקיפדיה העברית).
4. האולטימטום הגרמנים איימו להשמיד את הגטו אם לא יוסגר. לפי האנציקלופדיה יודאיקה הוארך המועד עד השעה 6 בבוקר.
5. 16 ביולי 1943 תחת לחץ הקהל בגטו ומחשש לגורלו, החליטה הנהגת ה-FPO שעליו להסגיר את עצמו. ויטנברג מסר את עצמו לגנס, שהעביר אותו לגרמנים (ויקיפדיה העברית).

ויקיפדיה האנגלית מסבירה את החלטתו בכך שחש שאין לו תמיכה של הגטו במרד, וחשש מטבח. האנציקלופדיה יודאיקה מדגישה שמסר את עצמו כדי להגן על הגטו.

שתי הגרסאות על מותו

על מה שקרה אחרי ההסגרה יש במקורות שתי גרסאות עיקריות, ואין ביניהן הכרעה:

גם התאריך אינו אחיד: ויקיפדיה האנגלית נותנת את 16 ביולי 1943 כיום מותו, וויקיפדיה העברית כותבת שהסגיר את עצמו ב-16 ביולי ונמצא מת למחרת בבוקר, כלומר ב-17 ביולי.

אחרי מסירתו יצא יוסף גלזמן עם קבוצת לוחמים מן הגטו אל יערות נארוץ' (ויקיפדיה העברית והאנגלית, בערכים על גלזמן), ובספטמבר 1943 חוסל הגטו (USHMM).

זיכרון, מחזות ושירים

הפרשה נדונה במשפט אייכמן, ושיר מספר על מותו (ויקיפדיה האנגלית). בברית המועצות הוכר כגיבור המאבק בנאצים (ויקיפדיה העברית).

• רחובות על שמו בתל אביב, בפתח תקווה ובבאר שבע (ויקיפדיה העברית).
• המחזה ״ציפור הגטו״ מאת חוה רוזנפרב, שהעלה תיאטרון הבימה ב-1966, עם מישה אשרוב (ויקיפדיה העברית).
• המחזה ״אדם״ מאת יהושע סובול, שהעלתה הבימה ב-1989, ומתאר את ליל ההסגרה. לפי ויקיפדיה העברית עורר המחזה מחאה על האופן שבו הציג את האירועים.

על הימים האחרונים של הגטו ראו גם גטו וילנה ומבוא להתנגדות היהודית.