ליזה מאגון

וילנה והשומר הצעיר

ליזה מאגון נולדה ב-1 בינואר 1920 בווילנה (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה). המקורות שבדקנו אינם מספרים על משפחתה.

היא הייתה חברה בתנועת הנוער השומר הצעיר: בקיבוץ ההכשרה ״הבוקע״ ובפלוגת ״משמר העמק״. היא עמדה בראש קן התנועה בווילנה והדריכה את החניכים הצעירים (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה).

הבחירה לחזור לגטו

הגרמנים כבשו את וילנה ביוני 1941 (ב-25 ביוני לפי הערך עליה בוויקיפדיה העברית, וב-24 ביוני לפי מקורות אחרים). רבים מיהודי העיר ניסו לברוח מזרחה, ורובם נתפסו (ויקיפדיה העברית). לפי אתר ארגון יוצאי וילנה נתפסה גם מאגון כשניסתה לברוח.

היו לה תעודות מזויפות ומראה ״ארי״, והיא יכלה להישאר בצד ה״ארי״ של העיר. היא בחרה לחזור לגטו וילנה כדי להיות עם חבריה (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה). כשהמחתרת התחילה להתארגן למרד מזוין, נעשתה קשרית של ה-FPO, שנשאה את רעיון המרד מעיר לעיר.

בפודקאסט של ארכיון פורטונוף באוניברסיטת ייל וייוו״א מובאת עדות של חבר מחתרת שהבריח רימונים לגטו, ושמה נזכר בה.

השליחות לאושמיאני

בגטו אושמיאני (אושמיאנה) רוכזו כ-4,000 יהודים, רובם נשים, זקנים וילדים. לפי ויקיפדיה העברית שלח יעקב גנס, ראש גטו וילנה, לדרישת הגרמנים שוטרים יהודים לאושמיאני, כדי לבחור ולמסור כ-1,500 נשים וילדים להריגה.

1. השליחות באושמיאני לא הייתה מחתרת. ה-FPO שלח את מאגון, בתחפושת של ״ארייה״, להזהיר את היהודים מפני האקציה ולהסביר שמשמעותה מוות.
2. חוסר האמון בתחילה לא האמינו לה, וניסיונותיה לארגן בריחה לא הצליחו.
3. בזמן האקציה היא נפגשה עם קבוצות צעירים ודחקה בהם לברוח ליער. חלקם ברחו.
4. החזרה היא חזרה לגטו וילנה, ונעשתה הקשרית המרכזית של ה-FPO.

התיאור הזה מבוסס על ויקיפדיה העברית ועל אתר ארגון יוצאי וילנה והסביבה בישראל, שמביאים סיפור דומה.

המעצר ומותה

בפברואר 1943 פנתה מאגון למשטרה הגרמנית כדי להשיג תעודה חדשה כ״ארייה״. ייתכן שהלשינו עליה, ובאותו יום עצר אותה שוטר ליטאי. היא הובאה לגסטפו, הוחזקה במרתפיו ונחקרה שוב ושוב, ולא גילתה דבר. אחרי שבוע של עינויים הועברה לכלא לוקישקי. הארגון ניסה לשחרר אותה בקשרים ובשוחד, ולא הצליח (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה).

בפתק שהוברח מן הכלא אל אבא קובנר כתבה שהיא שלווה ויודעת למה היא נותנת את חייה (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה).

לפי ויקיפדיה העברית ואתר ארגון יוצאי וילנה נורתה בפונאר ב-17 בפברואר 1943, בגיל 23. בפודקאסט של ארכיון פורטונוף וייוו״א מתאר ההיסטוריון שמואל קסוב שהיא עונתה למוות בידי הגרמנים, וכתבה בדמה מסר מתריס על קירות תאה. שתי הגרסאות מובאות כאן כפי שהן.

״ליזה רופט״: הזיכרון

• סיסמת הגיוס: סיסמת ההתגייסות של ה-FPO הייתה ״ליזה רופט!״ (״ליזה קוראת!״). כשנשמעה, היו החברים אמורים לקחת את נשקם ולהתייצב (ארכיון פורטונוף). לפי ויקיפדיה העברית הושמעה הסיסמה כשמפקד הארגון יצחק ויטנברג נעצר ביולי 1943.
• מכונת הירייה ״ליזה״: כשלושים יום אחרי מותה לקח ברוך גולדשטיין מכונת ירייה מבונקר גרמני. זה היה הנשק הראשון שהמחתרת השיגה והכניסה לגטו, והוא כונה ״ליזה״ (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה).
• רשימת יזכור: ב-17 במרץ 1944 כתב אבא קובנר מכתב לפרטיזנים של השומר הצעיר, וכלל בו את שמה ברשימת היזכור (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה).
• משפט אייכמן: קובנר סיפר בעדותו במשפט אייכמן על שליחותה ועל מותה (ויקיפדיה העברית, ארגון יוצאי וילנה).

עוד על הנשים שפעלו במחתרות ראו נשים במחתרת, ועל חברותיה לגטו ויטקה קמפנר ורוז'קה קורצ'אק.