אבא קובנר

ילדות, וילנה והשומר הצעיר

אבא קובנר נולד ב-14 במרץ 1918 לישראל ולרחל (לבית טאובמן). ויקיפדיה העברית ו-USHMM נותנים את סבסטופול שבחצי האי קרים כמקום הולדתו, ואילו ויקיפדיה האנגלית נותנת את אושמיאני (אושמיאנה, היום בבלארוס). לפי ויקיפדיה האנגלית עברה המשפחה לווילנה ב-1927.

בווילנה למד בגימנסיה העברית ״תרבות״, והיה ממנהיגי השומר הצעיר בעיר. ב-1940 החל ללמוד אמנות באקדמיה שליד אוניברסיטת וילנה, ועבד במשמרות לילה במפעל לצעצועים (ויקיפדיה העברית). בן דודו היה מאיר וילנר, לימים מנהיג קומוניסטי בישראל (ויקיפדיה האנגלית).

על רקע התקופה ראו תנועות הנוער והמחתרת וגטו וילנה.

גטו וילנה: ״הקריאה״ וה-FPO

הגרמנים נכנסו לווילנה ב-24 ביוני 1941. קובנר הסתתר תחילה עם 16 חברי השומר הצעיר במנזר דומיניקני בפאתי העיר, בהנהגת האם אנה בורקובסקה. שבע מהנזירות, ובהן בורקובסקה, הוכרו לימים כחסידות אומות העולם (ויקיפדיה העברית). אחר כך חזר לעיר ונכנס לגטו.

בליל 31 בדצמבר 1941 קרא קובנר באספה של תנועות החלוץ את הכרוז ״הקריאה״, הנושא את התאריך 1 בינואר 1942 (ויקיפדיה העברית; USHMM נותן את 31 בדצמבר). ויקיפדיה האנגלית מציינת שזו הייתה מן ההצהרות הראשונות שזיהו את כוונת הנאצים לרצוח את כל יהודי אירופה, ושעל זהות מחברה היו מחלוקות.

אל נלך כצאן לטבח!

מתוך ״הקריאה״, הכרוז שקרא אבא קובנר בגטו וילנה, 31 בדצמבר 1941 (ויקיפדיה העברית)

בינואר 1942 היה בין מייסדי ה-FPO, ארגון הפרטיזנים המאוחד, ששמו המחתרתי היה ״אורי״. המפקד הראשון היה יצחק ויטנברג, וסגניו היו קובנר ויוסף גלזמן. לפי USHMM הוציאו הלוחמים פעולות חבלה מחוץ לגטו, ייצרו פצצות והבריחו נשק בארונות קבורה בעלי תחתית כפולה ודרך הביוב.

ביולי 1943, אחרי שוויטנברג הסגיר את עצמו, נעשה קובנר מפקד הארגון (ויקיפדיה העברית והאנגלית). אמו נרצחה בפונאר בחיסול הגטו, ואחיו הצעיר מיכאל נפל בין הפרטיזנים הסובייטים (ויקיפדיה העברית).

יער רודניקי: גדוד ״הנוקם״

ב-23 בספטמבר 1943, יום חיסול הגטו, הוביל קובנר קבוצת לוחמים דרך תעלות הביוב אל מחוץ לעיר. הם הגיעו ליער רודניקי, ושם פיקד על גדוד ״הנוקם״ (ויקיפדיה העברית). לפי ויקיפדיה האנגלית פעל הגדוד מספטמבר 1943 עד יולי 1944, ובהנהגתו היו גם ויטקה קמפנר ורוז'קה קורצ'אק.

לפי USHMM סירב קובנר להצטרף ליחידות ליטאיות או רוסיות, משום שהאמין שיהודים צריכים להילחם כיהודים. USHMM מביא את הנתונים הבאים על פעולות היחידה, ומציין שהם ״לפי הדיווחים״:

• השמדה של יותר מ-180 מייל של מסילות ברזל;
• השמדה של 5 גשרים ו-40 קרונות רכבת;
• 212 חיילי אויב שנהרגו;
• לפחות 71 יהודים שחולצו.

ויקיפדיה האנגלית מציינת שיומן פרטיזני קושר 30 לוחמים מ״הנוקמים״ ומקבוצת ״לניצחון״ לטבח בכפר קוניוכי בינואר 1944, שבו נהרגו לפחות 38 אזרחים. קובנר חזר לווילנה עם הצבא האדום, והעיר שוחררה ב-13 ביולי 1944 (USHMM).

הבריחה, קבוצת נקם והגעה לארץ

אחרי השחרור היה קובנר ממארגני הבריחה, התנועה שהוציאה יהודים ממזרח אירופה (ויקיפדיה העברית והאנגלית). הוא גם ייסד את קבוצת נקם, שתכננה לנקום בגרמנים.

1. תוכנית א להרעיל את מערכות המים של ערים בגרמניה. ויקיפדיה האנגלית מונה את המבורג, פרנקפורט, מינכן ונירנברג.
2. אוגוסט עד דצמבר 1945 קובנר הגיע לארץ ישראל באונייה ״שמפוליון״ כדי להשיג רעל, והפליג בחזרה לאירופה. בדצמבר 1945 עצרו אותו הבריטים ליד טולון, והרעל הושלך לים (ויקיפדיה העברית).
3. מאסר הוא נכלא בקהיר, ואחר כך בקישלה ובמגרש הרוסים בירושלים (ויקיפדיה העברית). תוכנית א בוטלה.
4. אפריל 1946: תוכנית ב חברי הקבוצה מרחו רעל על לחם במאפייה שסיפקה למחנה שבויים ליד נירנברג. לפי ויקיפדיה האנגלית חלו יותר מ-2,200 אסירים ו-207 אושפזו, ולא דווח על מקרי מוות. USHMM מציין שהדיווחים על מספר הנפגעים שונים זה מזה.

בתחילת מרץ 1946 הצטרף קובנר לקיבוץ עין החורש, וחי בו עד מותו (ויקיפדיה העברית). ב-1946 נישא לוויטקה קמפנר (ויקיפדיה האנגלית).

גבעתי, השירה ובית התפוצות

בתחילת מלחמת העצמאות גייס אותו שמעון אבידן, מפקד חטיבת גבעתי, לקצין התרבות של החטיבה. ״דפי הקרב״ שכתב עוררו מחלוקת, בעיקר הדף שנכתב אחרי נפילת ניצנים. לפי ויקיפדיה העברית קבעה בדיקה מאוחרת שמגיני ניצנים לחמו בגבורה, וחברי ניצנים לא סלחו לו.

קובנר כתב שירה ופרוזה בעברית. מספריו, לפי ויקיפדיה העברית: ״עד לא אור״ (1947), ״פרידה מהדרום״ (1949), ״פנים אל פנים״ (שני כרכים, 1953 עד 1955), ״אחותי קטנה״ (1967) ו״סלון קטרינג״ (1987). כל שיריו יצאו בשישה כרכים בעריכת דן מירון, בהוצאת מוסד ביאליק.

במאי 1961 העיד במשפט אייכמן (ויקיפדיה העברית, USHMM), ושם סיפר גם על ליזה מאגון. ב-1965 החזיר את עיטור מלחמת העצמאות לנשיא זלמן שז״ר, במחאה על בואו של שגריר מערב גרמניה הראשון. מ-1972 עבד על הקמת בית התפוצות, שנפתח ב-1978, וגיבש את הרעיון המרכזי שלו (ויקיפדיה העברית).

מותו ומשפחתו

קובנר מת ב-25 בספטמבר 1987 בעין החורש, ונקבר בקיבוץ. ויקיפדיה האנגלית מציינת שמת מסרטן הגרון. לצד קברו קבורות ויטקה קמפנר ורוז'קה קורצ'אק. ילדיו הם הצייר מיכאל קובנר ושלומית קובנר (ויקיפדיה העברית).

את הרקע לחייו אפשר להמשיך לקרוא בעמודים על ה-FPO, שיר הפרטיזנים וספרים וסרטים. בגטו וילנה היו באותה תקופה גם המשוררים אברהם סוצקבר ושמרקה קצ'רגינסקי, ויצחק ארד נכנס לגטו באפריל 1943 כדי להיפגש איתו.