אחרי המלחמה · 1945 עד 1946
קבוצת נקם
נקם הייתה קבוצה חשאית של כחמישים ניצולים, רובם פרטיזנים לשעבר, שהקים אבא קובנר ב-1945 כדי לנקום בגרמנים על השואה. התוכנית הראשונה שלה, הרעלת מי השתייה של נירנברג, לא בוצעה. ב-13 באפריל 1946 הרעילו חבריה לחם שסופק למחנה שבויים של אנשי אס אס ליד נירנברג, ואלפי שבויים חלו.
מי היו חברי נקם
את הקבוצה הקים אבא קובנר, מפקד ה-FPO בגטו וילנה ואחר כך מפקד יחידת הפרטיזנים היהודית ביער רודניקי. לפי ויקיפדיה האנגלית החליט קובנר על הנקמה אחרי שביקר בפונאר ובמיידנק ופגש ניצולי אושוויץ ברומניה. בקבוצה היו כחמישים ניצולים, רובם פרטיזנים לשעבר בשנות העשרים לחייהם, שבאו מווילנה, מרובנה, מצ'נסטוחובה ומקרקוב (ויקיפדיה האנגלית). גם סוכנות AP, בכתבה שפורסמה ב-Times of Israel, מעריכה את מספר החברים בכחמישים.
בין חברי הקבוצה היו ויטקה קמפנר ורוז'קה קורצ'אק, שלחמו עם קובנר ביער (ויקיפדיה האנגלית, בערך על ויטקה קמפנר). עוד חברים שמוזכרים במקורות הם יוסף (יולק) הרמץ, פשה רייכמן, שעמד בראש התא בפריז, ולייפקה דיסטל.
לפי ויקיפדיה האנגלית שאפה הקבוצה לנקמה בהיקף של "עם תחת עם", כלומר להרוג שישה מיליון גרמנים. הקבוצה עברה לאיטליה, ושם סירב קובנר לבקשות של אנשי הבריגדה היהודית שיעזור בעלייה הבלתי לגלית.
תוכנית א': מי השתייה של נירנברג
המטרה הראשונה הייתה מערכת המים העירונית של נירנברג, עיר שהייתה מעוז של המפלגה הנאצית. לפי ויקיפדיה האנגלית הצליח אחד החברים להתקבל לעבודה בחברת המים של העיר ולהשיג את תוכנית הצנרת ואת השליטה בברז הראשי. לפי AP תוכנית כזאת הייתה עלולה להרוג מאות אלפי אנשים, וחלק מהחברים הסתייגו ממנה משום שהייתה פוגעת גם בגרמנים שלא היו מעורבים בפשעים.
קובנר נסע לארץ ישראל כדי להשיג רעל. לפי ויקיפדיה האנגלית סירבו ראשי ההגנה לספק רעל לפעולה רחבה, ובסופו של דבר עזרו לו להשיג רעל שני כימאים מהאוניברסיטה העברית.
- יולי עד אוגוסט 1945 קובנר יוצא מאיטליה ומגיע לארץ ישראל (ויקיפדיה האנגלית).
- ספטמבר 1945 קובנר מודיע לחבריו באירופה שלא השיג רעל, ומציע לעבור לתוכנית ב' (ויקיפדיה האנגלית).
- דצמבר 1945 קובנר מפליג מאלכסנדריה לטולון בתעודות מזויפות של חייל בבריגדה. כששמו נקרא ברמקול הוא משליך את הרעל לים ונעצר (ויקיפדיה האנגלית; AP).
- אחרי המעצר קובנר מוחזק כחודשיים בבתי כלא במצרים ובארץ ישראל, ולא נחקר על נקם. כאן נגמר חלקו הפעיל בקבוצה (ויקיפדיה האנגלית).
תוכנית ב': הלחם במחנה לנגוואסר
בתחילת 1946 עבר התא בנירנברג לתוכנית ב': הרעלת אנשי אס אס שהיו עצורים בידי האמריקאים. היעד היה מחנה המעצר לנגוואסר (לשעבר סטלאג 13), שבו הוחזקו לפי ויקיפדיה האנגלית 12,000 עד 15,000 עצורים, רובם אנשי אס אס לשעבר ונאצים בכירים. לייפקה דיסטל התקבל לעבודה במאפייה שסיפקה למחנה את הלחם. ניסיון מקביל במחנה ליד דכאו בוטל ב-11 באפריל 1946 (ויקיפדיה האנגלית).
בשבת, 13 באפריל 1946, מרחו חברי הקבוצה ארסן על כ-3,000 כיכרות לחם. לפי ויקיפדיה האנגלית תכננו להרעיל 14,000 כיכרות, אבל שביתה במאפייה מנעה משלושה מהם להיכנס. לפי AP עבדו שלושה חברים שעתיים על הכיכרות. אחרי הפעולה ברחו החברים לצ'כוסלובקיה, ומשם דרך איטליה לדרום צרפת.
| נושא | מה המקורות אומרים | מקור |
|---|---|---|
| מספר הכיכרות | כ-3,000 | ויקיפדיה האנגלית; AP |
| מספר החולים | 2,283 שבויים חלו ו-207 אושפזו | ה-New York Times, 23 באפריל 1946, לפי ויקיפדיה האנגלית |
| מספר החולים | יותר מ-2,200 | AP |
| מקרי מוות | לא ידוע על מקרי מוות | ויקיפדיה האנגלית; AP |
| כמות הרעל | לפי מזכר מ-1947 היה בלחם די ארסן להרוג כ-60,000 איש | AP; ויקיפדיה האנגלית |
למה לא מתו שבויים? לפי AP וויקיפדיה האנגלית הסיבה אינה ידועה. ההסברים המרכזיים הם שהרעל נמרח בשכבה דקה מדי, או שהשבויים חשו שמשהו לא בסדר בלחם ואכלו ממנו מעט. ויקיפדיה האנגלית מוסיפה שההיסטוריונית דינה פורת שוקלת גם את האפשרות שהכישלון היה מכוון.
אחרי הפעולה
כשלושים מחברי הקבוצה הפליגו לארץ ישראל באוניית המעפילים "ביריה" ב-23 ביוני 1946, והגיעו בסוף יולי אחרי מעצר קצר בידי הבריטים. הם התקבלו בקיבוץ עין החורש, שם חי קובנר (ויקיפדיה האנגלית). קובנר ורוב החברים סברו שזמן הנקמה עבר. קבוצות קטנות חזרו לאירופה, ורובן חזרו לישראל בין 1950 ל-1952 (ויקיפדיה האנגלית).
במשך עשרות שנים לא דיברו חברי הקבוצה על מה שעשו, והחלו לספר רק בשנות ה-80 (ויקיפדיה האנגלית). ב-1999 סיפרו יוסף הרמץ ולייפקה דיסטל על הפעולה בסרט תיעודי. התביעה בגרמניה פתחה בחקירה בחשד לניסיון רצח, וסגרה אותה ב-2000 בלי להגיש כתבי אישום, בנימוק של "נסיבות חריגות" (ויקיפדיה האנגלית; AP).
מחקר, ספרים וסרטים
ההיסטוריונית דינה פורת, לימים ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, הייתה לפי ויקיפדיה האנגלית החוקרת האקדמית הראשונה שחקרה את הקבוצה באופן שיטתי. היא כתבה ביוגרפיה של קובנר וספר על נקם. הספרים והסרטים העיקריים, לפי ויקיפדיה האנגלית:
- מיכאל בר-זוהר, The Avengers (1969), תיאור עיתונאי מוקדם.
- דינה פורת, "לי נקם ושילם" (2019). המהדורה האנגלית יצאה ב-2022 בשם Nakam: The Holocaust Survivors Who Sought Full-Scale Revenge.
- Holocaust: The Revenge Plot, סרט תיעודי של ערוץ 4 הבריטי בסדרה Secret History, שהתבסס על הקלטות של קובנר מסוף ימיו ושודר ב-27 בינואר 2018.
- Plan A, סרט עלילתי בבימוי דורון ויואב פז (2021).
ויקיפדיה האנגלית מתארת גם את הוויכוח על הקבוצה: היו מי שהשוו את השקפת העולם שלה לזו של כתות משיחיות, והחברים עצמם אמרו שלא הביעו חרטה. דינה פורת אמרה ל-AP שהפעולה נבעה מצורך בצדק ומאזהרה לעולם. עוד ספרים וסרטים על הלוחמים נמצאים בעמוד ספרים וסרטים.
שאלות נפוצות
מה הייתה קבוצת נקם?
קבוצה חשאית של כחמישים ניצולי שואה, רובם פרטיזנים לשעבר, שהקים אבא קובנר ב-1945 כדי לנקום בגרמנים על השואה.
מה הייתה תוכנית א' של נקם?
הרעלת מערכת המים של נירנברג. התוכנית לא בוצעה: קובנר נעצר בדצמבר 1945 בדרכו לאירופה והשליך את הרעל לים.
מה קרה בהרעלת הלחם ב-1946?
ב-13 באפריל 1946 נמרחו כ-3,000 כיכרות לחם בארסן במאפייה שסיפקה לחם למחנה השבויים לנגוואסר ליד נירנברג. יותר מ-2,200 שבויים חלו, ולא ידוע על מקרי מוות.
האם חברי נקם הועמדו לדין?
לא. התביעה בגרמניה פתחה בחקירה אחרי סרט תיעודי ב-1999 וסגרה אותה ב-2000 בלי כתבי אישום.
מקורות
- Nakam · ויקיפדיה האנגלית
- Jewish avenger has only one regret: he failed to kill any Nazis in post-war arsenic plot · Times of Israel (סוכנות AP)
- Abba Kovner · ויקיפדיה האנגלית
- Vitka Kempner · ויקיפדיה האנגלית
נבדק מול המקורות לאחרונה ב־10 בנובמבר 2026. מצאתם טעות? כתבו לנו.