יער נאליבוקי

היער

יער נאליבוקי (בבלארוסית Налібоцкая пушча) שוכן בצפון מערב בלארוס, בין מחוז מינסק למחוז הורודנה, על הגדה הימנית של נהר הניימן. הוא קרוי על שם העיירה נאליבוקי שבמרכזו (ויקיפדיה העברית והאנגלית). לפי ויקיפדיה האנגלית, העיירה איוויינייץ היא "הבירה" הלא רשמית של היער.

רוב היער הוא יער אורנים וביצות, וחלקים ממנו גבעיים. לפי ויקיפדיה העברית שטחו כ-190,000 הקטאר, בטווח של 50,000 הקטאר לכאן או לכאן. USHMM מתאר את האזור שבו התבסס מחנה בלסקי כחלק הביצתי של היער, מזרחית ללידה וצפון מזרחית לנובוגרודק.

לפי USHMM העביר טוביה בלסקי את אנשיו ב-1943 עמוק יותר ביער, אל האזורים הכי פחות נגישים שלו.

מי היה ביער

לפי ויקיפדיה העברית והאנגלית מצאו ביער מקלט אלפים שברחו מהרדיפות הנאציות, והקימו בו יחידות פרטיזנים. ההערכות לכוח החמוש נעות בין 10,000 ל-25,000. ויקיפדיה האנגלית מציינת שמספרים אלה נשענים על מקור יחיד, ושהערך דורש מקורות נוספים.

ויקיפדיה העברית והאנגלית מציינות שביער פעלו גם פושעים. היחסים בין הקבוצות השונות לא היו פשוטים, ובמיוחד בין הפרטיזנים הסובייטים לפולנים.

שני מחנות המשפחות

יחידת הפרטיזנים של האחים בלסקי עברה בדצמבר 1943, עם כ-700 איש, לבסיס קבוע בלב היער. לפי USHMM היו בו בתי מלאכה שהעסיקו לפחות 200 איש, טחנה, מאפייה, מכבסה, מרפאה, בית ספר, בית כנסת ובית משפט. באופן רשמי חולקה הקבוצה ב-1943 לגדודים "קאלינין" ו"אורדז'וניקידזה" של בריגדת קירוב הסובייטית (USHMM).

יחידה 106 של שלום זורין העתיקה את בסיסה לנאליבוקי אחרי פשיטות של הגרמנים ומשתפי פעולה (ויקיפדיה העברית). גם בה פעלו בתי מלאכה, בית חולים שדה ובית ספר. לפי יד ושם רוב 800 אנשי היחידה שרדו.

שני המחנות היו ביטוי לרעיון של מחנות המשפחות: לא רק להילחם, אלא גם לתת מקום למי שלא היה יכול להילחם. על מפקדיהם ראו טוביה בלסקי ושלום זורין.

1943: טבח נאליבוקי ומבצע "הרמן"

ב-8 במאי 1943 הרגו פרטיזנים סובייטים, לפי ויקיפדיה העברית והאנגלית, כ-128 תושבים מקומיים בטבח נאליבוקי. אחרי הטבח החריפו היחסים בין הפרטיזנים הפולנים לסובייטים, ולפי ויקיפדיה האנגלית הם הפכו לעוינים בגלוי מסתיו 1943.

בקיץ 1943 ערכו הגרמנים מבצע "פציפיקציה" גדול ביער, "מבצע הרמן". המקורות נבדלים בפרטים:

לפי ויקיפדיה האנגלית כוון המבצע במיוחד נגד ההתנגדות הקתולית, ושני נזירים פרנציסקנים מהאזור עונו למוות. קבוצת בלסקי, לפי ויקיפדיה האנגלית, התפצלה לקבוצות קטנות בזמן המבצע והתאחדה אחריו.

השחרור

הצבא האדום פתח במתקפה ב-22 ביוני 1944, ותוך כשישה שבועות שוחררה בלארוס (USHMM). בקיץ 1944 יצא מחנה בלסקי מהיער לכיוון נובוגרודק (ויקיפדיה העברית). ביולי 1944, בקרבות עם גרמנים נסוגים, נפצע שלום זורין ברגלו, ויחידתו פורקה אחרי השחרור (ויקיפדיה העברית).

לפי USHMM נהרגו מאנשי בלסקי כ-50 בלבד, מספר נמוך במיוחד ביחס לקבוצות פרטיזנים וקבוצות יהודיות באזור. מספרי השורדים מכל היער אינם ידועים לנו ממקור מוסמך, ולכן איננו נותנים כאן מספר כולל.

על התמונה הרחבה של הפרטיזנים בבלארוס ראו פרטיזנים סובייטים ויהודים וכמה פרטיזנים יהודים היו.