המרד הסלובקי והלוחמים היהודים

הרקע: יהודי סלובקיה עד 1944

המרד כוון נגד משטר טיסו בסלובקיה ונגד השליטה הגרמנית (ויקיפדיה העברית). תחת המשטר הזה, לפי ויקיפדיה האנגלית, גורשו בין מרץ לאוקטובר 1942 כ-58,000 יהודים, כשני שלישים מיהודי סלובקיה, למחנות ההשמדה, ורק כמה מאות מהם שרדו.

כשפרץ המרד באוגוסט 1944 נשארו בסלובקיה, לפי ויקיפדיה האנגלית, עד 25,000 יהודים. לרובם היו היתרי עבודה כעובדים חיוניים, וחלק חיו בלי רישום. ויקיפדיה העברית מזכירה שלושה מחנות כאלה שמהם הצטרפו יהודים למחתרת המזוינת: נובקי, סרד וויהנה.

המרד: אוגוסט עד אוקטובר 1944

לפי ויקיפדיה העברית פרץ המרד בשעה 20:00 ב-29 באוגוסט 1944, וב-30 באוגוסט נכנסו המורדים לבאנסקה ביסטריצה והקימו בה את המפקדה. בראש המרד עמד יאן גוליאן. שתי דיוויזיות שהיו אמורות להשתתף בו פורקו מנשקן בידי הגרמנים כמעט מיד.

מספרי הכוחות שונים בין המקורות, וויקיפדיה העברית עצמה מציינת שהנתונים שלה אינם עקביים:

ב-27 באוקטובר 1944 כבשו הגרמנים את באנסקה ביסטריצה, והמורדים נסוגו להרים. ב-28 באוקטובר הודיע הגנרל רודולף ויאסט שהמרד המאורגן הסתיים, וב-3 בנובמבר נתפסו גוליאן וויאסט והוצאו להורג (ויקיפדיה העברית).

הלוחמים היהודים וקבוצת נובקי

לפי ויקיפדיה האנגלית לחמו יהודים כחיילים, כקצינים וכפרטיזנים בכל חזיתות המרד, ושמות יהודיים מופיעים ב-32 מתוך 46 יחידות הפרטיזנים הגדולות. הנה הנתונים שהיא מביאה:

• 1,566 משתתפים יהודים מזוהים: 1,397 גברים ו-169 נשים.
• כ-10 אחוז מכ-16,000 הפרטיזנים, ועד 6.4 אחוז מהיהודים שנותרו בסלובקיה, שרובם היו מבוגרים בגלל הגירושים הקודמים.
• 269 לוחמים יהודים נפלו בקרב או מתו מהלחימה, כ-17 אחוז מהלוחמים היהודים.
• 166 קיבלו את עיטור המרד הלאומי הסלובקי, בדרגה ראשונה או שנייה.

ויקיפדיה העברית נותנת מספר קרוב: כ-1,556 יהודים מתוך כ-16,000 הפרטיזנים בתחילת ספטמבר 1944, ומציינת שלא כולם היו כשירים לקרב.

היחידה היהודית המוכרת ביותר קמה במחנה העבודה נובקי. לפי JPEF השתלטו האסירים על המחנה ב-28 באוגוסט 1944, הכריזו על שחרור כל האסירים, ו-250 מהם הצטרפו לפרטיזנים. ב-29 באוגוסט הצטרפה הקבוצה למרד. לפי ויקיפדיה האנגלית נקראה היחידה "קבוצת נובקי" והייתה חלק מהקבוצה הטקטית הרביעית של צבא המרד. לפי הערכה של החוקרת פטרן (Fatran), שוויקיפדיה האנגלית מצטטת, ההשתתפות היהודית בסלובקיה הייתה בחזית ההשתתפות היהודית בהתנגדות באירופה, במספרים ובעוצמה.

הצנחנים מארץ ישראל

בספטמבר 1944 הגיעו לשטח המרד מתנדבים מהיישוב, מקבוצת הצנחנים מארץ ישראל. לפי ויקיפדיה האנגלית היו ארבעה חברים במשלחת הצבאית הבריטית בבאנסקה ביסטריצה שחיו בארץ ישראל, ושלושה מהם נספו.

המקורות נבדלים בשמות. לפי הערך על חביבה רייק בוויקיפדיה העברית יצאה רייק ב-17 בספטמבר 1944 עם רפאל רייס, צבי בן יעקב וחיים חרמש. הגברים צנחו, ורייק הוטסה במטוס מטעמי ביטחון. הערך על המרד בוויקיפדיה העברית מונה את רייק, רייס, חיים חרמש ואבא ברדיצ'ב.

בבאנסקה ביסטריצה, עיר ילדותה של רייק, עבדה הקבוצה עם הפליטים היהודים. לפי ויקיפדיה העברית:

1. עזרה לפליטים ארגון מזון, בגדים, מחסה, טיפול רפואי ומסמכים לאלפי פליטים יהודים.
2. עבודה הקמת בתי מלאכה, ובהם מתפרה וסנדלרייה, כדי לתת לפליטים עבודה בשכר.
3. מסתורים תכנון דרכי מילוט ומקומות מסתור בהרים.
4. טייסים עזרה בחילוץ כ-60 טייסים ואנשי צוות אוויר בריטים ואמריקאים שהופלו באזור.

ב-30 באוקטובר 1944 תקפה יחידה גרמנית את מחבוא הקבוצה בהרים. רייק ורייס נתפסו, הוחזקו בכלא בבאנסקה ביסטריצה, ונורו ב-20 בנובמבר 1944 בכפר קרמניצ'קה יחד עם כ-250 יהודים. לפי ויקיפדיה העברית נשלח ברדיצ'ב למאוטהאוזן ונרצח בסוף דצמבר 1944, וחרמש שרד.

אחרי הדיכוי: הרציחות והגירושים

לפי ויקיפדיה האנגלית ניצלה ההנהגה הגרמנית את המרד כדי להשלים את השמדת יהודי סלובקיה. עד סוף המלחמה גורשו או נרצחו בשטח סלובקיה יותר מ-14,000 יהודים. רוב היהודים שנעצרו הועברו למחנה סרד, ומשם גורשו למחנות ההשמדה.

יחידות של איינזצגרופה H ערכו רציחות המוניות. המספרים שונים בין המקורות:

הצבא האדום כבש את באנסקה ביסטריצה ב-25 במרץ 1945 ונכנס לברטיסלבה ב-4 באפריל 1945 (ויקיפדיה העברית). על הזיכרון של חביבה רייק בישראל ראו את הדף חביבה רייק.