לוחמים יהודים במערב אירופה

מה היה שונה במערב

במזרח אירופה ברחו יהודים מהגטאות אל יערות גדולים והקימו בהם מחנות. במערב אירופה פעלו הלוחמים היהודים בעיקר בתוך המחתרות של כל ארץ, או בארגונים יהודיים שעבדו לצידן. לפי USHMM, יהודים בצרפת ובאיטליה הצטרפו ליחידות פרטיזנים שזייפו מסמכים, הדפיסו כרוזים נגד הנאצים וחיסלו משתפי פעולה.

ויקיפדיה האנגלית כותבת שקבוצות פרטיזנים יהודיות פעלו בצרפת ובבלגיה הכבושות, ושיתפו פעולה עם ההתנגדות המקומית. JPEF מציין שבבלגיה ובאיטליה הייתה אנטישמיות מעטה יחסית, דבר שאפשר ליהודים להצטרף לקבוצות המחתרת.

בדף הזה אנחנו מתמקדים בשלוש ארצות. על הבלקן ראו יוגוסלביה, יוון ובולגריה, ועל התמונה הכללית ראו ההתנגדות היהודית: מבט כללי.

צרפת: "הצבא היהודי" וה-OJC

לפי ויקיפדיה האנגלית נוסד "הצבא היהודי" (Armée Juive) בינואר 1942 בטולוז, באזור וישי, בשם הראשון "תנועת הנוער הציוני" (M.J.S.). בין מייסדיו היו אברהם פולונסקי ורעייתו אז'ני, לוסיאן לובלין, ודוד קנוט ורעייתו אריאדנה סקריאבינה. בשיאו מנה הארגון יותר מ-2,000 חברים.

עיקר פעולתו היה הברחת יהודים לספרד דרך הרי הפירנאים, אבל הוא ביצע גם התקפות וחבלה (ויקיפדיה האנגלית). לפי JPEF תקף הארגון משאיות ורכבות של הצבא הגרמני. מפקדו הצבאי, ז'אק לזרוס, אמר: "נרדפנו כיהודים, ורצינו להראות לאויב שכיהודים אנחנו נלחמים" (מצוטט ב-JPEF).

בהמשך נקרא הארגון "הארגון היהודי הלוחם" (Organisation Juive de Combat, OJC), ונרשם באופן רשמי ככוח של כוחות הפנים הצרפתיים (FFI). ויקיפדיה העברית כותבת שה-OJC נוסד בטולוז ב-1942, וב-1944 הקימו חבריו יחידה לוחמת שהצטרפה ל-FFI. לפי JPEF השתתפו לוחמיו ב-1944 בשחרור פריז, ליון, טולוז, גרנובל וניס, והצלחתם הגדולה הייתה לכידת רכבת גרמנית עם חיילים, מזון ונשק.

צרפת: ה-FTP-MOI וקבוצת מנושיאן

לצד הארגון היהודי פעלו יהודים רבים במחתרות הכלליות. הבולטת שבהן הייתה ה-FTP-MOI (Francs-tireurs et partisans, main-d'oeuvre immigrée), ארגון של מהגרים קומוניסטים שהתארגן באזור פריז ב-1941. לפי ויקיפדיה האנגלית רוב חבריו היו יהודים. JPEF מפרט: כ-90 אחוז מהפלוגה הראשונה וכמעט 100 אחוז מהפלוגה השנייה היו יהודים, וב-1943 הגיע קצב ההתקפות נגד הגרמנים לכ-15 בחודש.

את הקבוצה בפריז הוביל בוריס הולבן, ואחריו מיסאק מנושיאן. לפי ויקיפדיה האנגלית:

1. 1943 מנושיאן נעצר עם חברי קבוצתו.
2. פברואר 1944 23 מחברי הקבוצה נשפטו בבית דין צבאי גרמני ונידונו כולם למוות. הגרמנים הפיצו בפריז אלפי עותקים של "הכרזה האדומה", שהציגה עשרה מהם כפושעים זרים.
3. 21 בפברואר 1944 21 מהם נורו במון ואלריאן.
4. 10 במאי 1944 אולגה בנצ'יק, יהודייה ילידת בסרביה, נשפטה מחדש בשטוטגרט והוצאה להורג בעריפת ראש. לפי USHMM זה היה יום הולדתה ה-32.

לפי ויקיפדיה האנגלית, הכרזה האדומה נועדה להציג את הלוחמים כפושעים זרים, אבל בפועל עוררה השראה להתנגדות נוספת. בין חברי הקבוצה היה גם מרסל ריימן, יהודי יליד פולין.

בלגיה: הוועד להגנת היהודים והרכבת ממכלן

לפי JPEF הצטרפו אלפים רבים של יהודים לקבוצות ההתנגדות הבלגיות, אבל מספרם המדויק ותפקידיהם אינם ידועים. פשיטה לילית גדולה על הרובע היהודי בבריסל בספטמבר 1942 דחפה חלק מיהודי בלגיה להתנגדות מזוינת.

ביולי 1942 הקימו קבוצות יהודיות קומוניסטיות וציוניות, יחד עם "חזית העצמאות", את הוועד להגנת היהודים (CDJ). הוועד התחיל לפעול בספטמבר 1942 והיה מרכזי בהצלה ובהתנגדות עד 1944. לפי JPEF הסתירו אזרחים בלגים 4,000 ילדים יהודים ומבוגרים רבים, והוועד שילם למסתירים.

ב-19 באפריל 1943 יצאה ממחנה המעבר מכלן הרכבת ה-20 לאושוויץ. לפי ויקיפדיה האנגלית עצרו אותה בין בורטמרבק להאכט שלושה אנשי מחתרת: יורה ליבשיץ, רופא יהודי, ושני חבריו הלא יהודים, רובר מאיסטריו וז'אן פרנקלמון.

JPEF מייחס את עצירת הרכבת לוועד להגנת היהודים, וכותב שזו ההתקפה המזוינת היחידה הידועה באירופה שנועדה לעצור רכבת שהובילה יהודים לרצח.

איטליה: יהודים בפרטיזנים האיטלקים

באיטליה שבשליטה גרמנית הצטרפו יהודים לקבוצות הפרטיזנים האיטלקיות בכל מקום שבו פעלו. לפי JPEF לחמו עד 2,000 פרטיזנים יהודים, מתוך כ-35,000 יהודים שחיו באיטליה הכבושה. JPEF מציין שבאיטליה הייתה אנטישמיות מעטה יחסית, ולכן יהודים יכלו להצטרף לכל קבוצה שבחרו.

כמה מהלוחמים שהמקורות מזכירים:

• מריו יאקיה, שהיה מפקח צבאי של הפרטיזנים באמיליה ומפקד הפרטיזנים בצפון אמיליה (JPEF).
• ריטה רוזאני, מורה בבית ספר יהודי בטריאסטה, שנהרגה בקרב בגיל 24 וקיבלה לאחר מותה את מדליית הזהב האיטלקית לגבורה צבאית (JPEF).
• ויטו וולטרה, מפקד פרטיזנים יהודי שתקף בתחילת מאי 1944 את מחנה הריכוז סרביליאנו (JPEF).
• פרנקו צ'זאנה מבולוניה, שהצטרף לפרטיזנים של "צדק וחירות" בגיל 12, נורה בידי הגרמנים במשימת סיור, ולפי USHMM היה הפרטיזן הצעיר ביותר באיטליה.

רשימות השמות של JPEF מבוססות על ראיונות וארכיונים של הארגון, ו-JPEF עצמו מציין שאינן רשימות מלאות.