מרדכי אנילביץ'

ילדות ותנועת נוער

מרדכי אנילביץ' נולד ב-1919 בעיירה וישקוב שבפולין, לאברהם ולצירל. זמן קצר אחרי לידתו עברה המשפחה לוורשה, והיו לו אח ושתי אחיות: פנחס, חווה ופרידה (ויקיפדיה העברית והאנגלית). ההורים החזיקו חנות מכולת קטנה, והמשפחה חיה בעוני בשכונת פובישלה, ליד הוויסלה. הספרייה היהודית הווירטואלית מתארת אותו כבן למשפחת פועלים שלמד בבתי ספר תיכוניים עבריים.

בגיל 15 הצטרף לבית"ר, וכעבור זמן קצר עבר להשומר הצעיר. לפי ויקיפדיה האנגלית היה חבר בבית"ר בשנים 1933 עד 1935. בהשומר הצעיר נעשה מדריך, הקים גדוד חדש ונודע ככוח מארגן. על חלקן של תנועות הנוער במחתרות ראו תנועות הנוער והמחתרת.

מפרוץ המלחמה עד המחתרת בגטו

ב-7 בספטמבר 1939, שבוע אחרי הפלישה הגרמנית, יצא אנילביץ' עם חברי תנועה מזרחה. הוא ניסה לחצות את הגבול לרומניה כדי לפתוח דרך לעלייה, נתפס בידי הסובייטים ונכלא לזמן קצר (ויקיפדיה האנגלית והספרייה היהודית הווירטואלית). אחר כך הגיע לווילנה, ושם דרש מחבריו לשלוח אנשים חזרה לפולין הכבושה. הוא וחברתו מירה פוכרר היו בין הראשונים שחזרו לוורשה.

מינואר 1940 פעל כאיש מחתרת במשרה מלאה: ארגן תאים וקבוצות נוער, כינס סמינרים, ביקר בערים אחרות והוציא את העיתון המחתרתי "נגד הזרם". לפי ויקיפדיה העברית התנגד ליודנראט ואסר על חבריו לקבל בו משרות. על החיים בגטו ראו גטו ורשה.

כשהגיעו הידיעות על הרצח ההמוני במזרח, החל לארגן קבוצות הגנה בגטו. במרץ או אפריל 1942 היה בין מייסדי "הגוש האנטי-פשיסטי", שהתפרק אחרי מעצרים. בקיץ 1942, בזמן הגירוש הגדול לטרבלינקה, שהה במערב פולין כדי לארגן הגנה. כשחזר מצא, לפי הספרייה היהודית הווירטואלית, כ-60,000 יהודים בגטו מתוך כ-350,000.

בראש אי"ל והקרב של ינואר 1943

אנילביץ' ארגן מחדש את הארגון היהודי הלוחם ונבחר לעמוד בראשו, אף שלא היה לו ניסיון צבאי. המקורות נבדלים בתאריך: ויקיפדיה העברית כותבת שהיה בין מייסדי הארגון באוקטובר 1942, והספרייה היהודית הווירטואלית כותבת שנבחר למפקד הראשי בנובמבר 1942. כינויו המחתרתי היה "מלאכי".

ב-18 בינואר 1943 נכנסו הגרמנים לגטו לגירוש נוסף. אנילביץ' וקבוצת לוחמים הצטרפו לשיירת המגורשים, ובפינת הרחובות זמנהוף וניסקה תקפו את המלווים. רוב הלוחמים נהרגו, ואנילביץ' ניצל. לפי ויקיפדיה האנגלית חילץ אותו יצחק סוקניק, שהשליך רימונים לעבר הרודפים. הגירוש נעצר אחרי ארבעה ימים, ובגטו ראו בכך הישג. שלושת החודשים הבאים הוקדשו להכנות: בונקרים, נשק ואימונים.

המרד ונפילת מילא 18

המרד הגדול פרץ בערב פסח, 19 באפריל 1943. לפי USHMM לחמו לוחמי אי"ל בעיקר באקדחים וברימונים, רבים מהם תוצרת בית, ובכמה רובים ונשק אוטומטי, ובכל זאת הכריחו את הגרמנים לסגת אל מחוץ לחומה ביום הראשון. אחרי הקרבות בינואר העדיף אנילביץ' לא להילחם ברחוב אלא מתוך בתים ובונקרים (ויקיפדיה העברית). כעבור ימים אחדים החלו הגרמנים לשרוף את הגטו בית אחר בית.

חלום חיי קם והיה, זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו.

מתוך מכתבו של אנילביץ' ליצחק (אנטק) צוקרמן, 23 באפריל 1943, כפי שמביאה ויקיפדיה העברית

המפקדה עברה לבונקר ברחוב מילא 18. ב-8 במאי 1943 גילו הגרמנים את הבונקר. אנילביץ', מירה פוכרר ורבים מאנשיו מתו שם. המקורות מתארים את סופו בדרכים שונות:

• USHMM: אנילביץ' ורבים ממפקדיו התאבדו כנראה כדי לא ליפול בשבי.
• הספרייה היהודית הווירטואלית: הגרמנים הזרימו גז לבונקר, ואנילביץ' וכ-100 מחבריו נהרגו.
• ויקיפדיה האנגלית: אין עדי ראייה שנשארו בחיים, ולכן גורלו המדויק אינו ידוע. ההנחה היא שמת ב-8 במאי 1943, וגופתו לא נמצאה.
• ויקיפדיה העברית: חלק מהלוחמים התאבדו כדי לא ליפול בשבי. ביולי 2022 נחשף הבונקר בחפירה ארכאולוגית.

יום קודם, ב-7 במאי, יצאה מהבונקר קבוצה בראשות צביה לובטקין לחפש דרך מילוט דרך הביוב. הלחימה בגטו נמשכה עד 16 במאי 1943.

הנצחה

מורשת, בית העדות על שם מרדכי אנילביץ' בגבעת חביבה, ורחוב מרדכי אנילביץ' בוורשה נקראים על שמו, וכך גם רחובות בערים רבות בישראל. יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע לכ"ז בניסן, סמוך ליום פרוץ המרד (ויקיפדיה העברית). ראו יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הביוגרפיה המקיפה בעברית היא "מרד הנצורים: מרדכי אנילביץ' ומלחמת גיטו וארשה" של ישראל גוטמן.