הארגון הצבאי היהודי (אצ״י)

ההקמה: יוצאי צבא ואנשי בית״ר

לפי ויקיפדיה העברית החל אצ״י להתארגן בוורשה בסביבות נובמבר 1939, מיד אחרי כיבוש פולין, ונוסד רשמית ב-1940. ויקיפדיה האנגלית מתארת אותו כארגון שהקימו בעיקר קצינים לשעבר בצבא פולין, וכותבת שבתחילת דרכו מנה 39 איש.

רוב המגויסים באו מבית״ר, מברית החייל ומהצה״ר, התנועה הרוויזיוניסטית. ההשתייכות המפלגתית לא הייתה תנאי להצטרפות (ויקיפדיה העברית). בזה נבדל אצ״י מהארגון היהודי הלוחם (אי״ל), שהוקם בקיץ 1942 בידי תנועות הנוער החלוציות והשמאליות.

המבנה

לפי ויקיפדיה האנגלית היה הארגון בנוי במבנה צבאי: קבוצות של חמישה, שלוש קבוצות ביחידה, ארבע יחידות במחלקה וארבע מחלקות בפלוגה של כ-240 איש. היו בו מחלקות למודיעין, אספקה, כספים, קשר עם הארמייה קריובה, רפואה והצלת ילדים.

המפקדים

• פאוול פרנקל: מפקד הארגון ומפקדו הצבאי במרד.
• ליאון רודל: סגן המפקד ומפקד פלוגה מובחרת. נהרג ב-6 במאי 1943 מחוץ לגטו.
• דוד ודובינסקי: עמד בראש הנציגות הפוליטית שפעלה ליד המטה. הוא היה היחיד מבכירי הארגון ששרד, וזיכרונותיו ראו אור ב-1963.
• דוד מרדכי אפלבאום: נזכר במקורות שונים כאחד המייסדים. מחקרם של דריוש ליביונקה ולורנס ויינבאום (2011) הגיע למסקנה שייתכן שהדמות בדויה כולה (ראו בהמשך).

ויקיפדיה העברית מזכירה בין המפקדים גם את משה וייסשטוק וחנוך פדרבוש.

נשק וקשרים עם המחתרת הפולנית

לאצ״י היו קשרים הדוקים עם המחתרת הפולנית, ובמיוחד עם קורפוס הביטחון של הנריק איבנסקי, שקשור לארמייה קריובה. לפי ויקיפדיה האנגלית הקשרים האלה סיפקו לארגון נשק רב, הדרכה של קצינים מקצועיים ועזרה בבריחות. היא מוסיפה שהארגון חפר שתי מנהרות מתחת לחומת הגטו כדי להבריח נשק.

לפי הערך על המרד בוויקיפדיה העברית, אנשי אצ״י היו חמושים ומאומנים טוב יותר מאנשי אי״ל, ורבים מהם היו יוצאי צבא פולין. לחלק מהעדויות על הקשרים עם הפולנים יש ערך שנוי במחלוקת, כפי שמוסבר בהמשך.

היחסים עם אי״ל

ניסיונות לאחד את שני הארגונים לא הצליחו, והסיבות שנויות במחלוקת. לפי ויקיפדיה העברית, אנשי אי״ל טענו שאנשי אצ״י דרשו את ההנהגה הצבאית לעצמם, ואנשי אצ״י טענו שאי״ל דרש הצטרפות אישית ולא הצטרפות של תנועה שלמה. בסופו של דבר חילקו הארגונים ביניהם את אזורי הלחימה.

במרד עצמו לחמו שני הארגונים במקביל, כל אחד באזור שלו.

במרד: הדגלים וקרב כיכר מורנובסקי

המטה הראשי של אצ״י היה בכיכר מורנובסקי 7 בוורשה (ויקיפדיה העברית). ב-19 באפריל 1943, היום הראשון של מרד גטו ורשה, הניפו אנשי הארגון על גג המטה את הדגל הפולני ואת הדגל הכחול-לבן של אצ״י, והדגלים התנוססו ארבעה ימים.

1. 19 באפריל 1943 הנפת הדגלים על גג המטה בכיכר מורנובסקי.
2. 27 עד 28 באפריל הקרב העז ביותר של הארגון, בכיכר מורנובסקי. בסופו נפלה הכיכר.
3. 6 במאי ליאון רודל נהרג מחוץ לגטו.
4. 11 במאי פאוול פרנקל ואחרוני לוחמי אצ״י נהרגו, כנראה.

לפי ויקיפדיה העברית שרדו אחרי המרד כשמונה לוחמים וכמה קשריות, שמסרו עדויות.

הזיכרון והמחלוקת ההיסטורית

אחרי המלחמה כמעט נשכח סיפורו של אצ״י. לפי ויקיפדיה האנגלית, מפקדי אי״ל ששרדו, אנשי שמאל, התעלמו מתפקידו או צמצמו אותו, והשלטון הקומוניסטי בפולין קידם את סיפורו של אי״ל ודחק את הפרסומים על ארגון שנתמך בידי הארמייה קריובה.

בשנת 2011 פרסמו ההיסטוריונים דריוש ליביונקה ולורנס ויינבאום מחקר שערער על כמה עדויות מאוחרות, ובמיוחד על עדותו של הנריק איבנסקי, שעליה נשענו כותבים רבים. הם הגיעו למסקנה שדוד מרדכי אפלבאום אולי לא היה קיים כלל, וייחסו חלק מהעיוותים למניפולציות של המשטרה החשאית הקומוניסטית. עם זאת הדגישו שגבורתם של אנשי אצ״י אמיתית, ושתרומתם נמחקה מהזיכרון (ויקיפדיה האנגלית).

בשנים האחרונות זכה הארגון להנצחה בישראל ובפולין: שלט לזכר פאוול פרנקל בוורשה (2012), כיכר על שמו בלוד (2013), כיכר אצ״י ברמת גן (2013) וכיכר בחולון (2018). ספרו של משה ארנס "דגלים מעל הגטו" (ידיעות ספרים, 2009) הוא אחד המקורות העבריים המרכזיים על הארגון.