חייקה גרוסמן

ביאליסטוק והשומר הצעיר

חייקה גרוסמן נולדה ב-20 בנובמבר 1919 בביאליסטוק, הצעירה מבין שלושה ילדים של נחום ולאה (לבית אפלבוים) גרוסמן. אביה היה בעל מפעל, ובבית דיברו עברית ויידיש. היא למדה בבתי הספר ובגימנסיה של רשת "תרבות" (ויקיפדיה העברית ו-JWA). לפי JWA נספתה אמה בטרבלינקה באוגוסט 1943.

בגיל 11 הצטרפה להשומר הצעיר, ונעשתה מדריכה ונואמת. ב-1937 או 1938 התקבלה לאוניברסיטה העברית וקיבלה אשרת עלייה, אבל הנהגת התנועה ביקשה שתישאר בפולין, והיא נשלחה לארגן את הפעילות בפולסיה, בין בריסק לפינסק. JWA מציינת שזו הייתה הפעם הראשונה, ולא האחרונה, שוויתרה על תוכניותיה האישיות בשביל התנועה. ראו תנועות הנוער והמחתרת.

וילנה: ההנהגה במחתרת

בסוף אוגוסט 1939 נבחרה ל"הנהגה ראשית ב'" של התנועה, שהורכבה בעיקר מנשים. אחרי חלוקת פולין הגיעה בנובמבר 1939 לווילנה, ואחר כך הדריכה בקובנה. כשהגיעה אליה שוב אשרת עלייה, החליטה ההנהגה שתישאר, ובגיל 21 הייתה עם אבא קובנר, אדק בורקס ושלושה חברים נוספים בהנהגת השומר הצעיר בפולין (ויקיפדיה העברית).

ביוני 1941, כשהגרמנים פלשו לווילנה, החליטו רוב חברי ההנהגה הצעירה לברוח מזרחה. לפי JWA הודיעה גרוסמן שהיא נשארת: כאישה קל לה יותר לנוע, והמראה הארי שלה יגן עליה. היא השתתפה בכינוס במנזר שליד וילנה, שבו החליטה הקבוצה של קובנר על התנגדות מזוינת, ונשלחה לארגן את המחתרת הלוחמת בביאליסטוק. ראו גטו וילנה.

הקשרית "הלינה וורונוביץ'"

בזכות תעודת לידה שהשיגה לה חברה מהמחתרת הפולנית חיה גרוסמן מחוץ לגטו בשם "הלינה וורונוביץ'". לפי ויקיפדיה העברית את השם נתן לה מרדכי טננבוים. מיוני 1941 עד אוגוסט 1943 פעלה במחתרות בגטאות וילנה, ביאליסטוק, ורשה, צ'נסטוחובה, לובלין וגרודנו, ונסעה ברכבות בין הגטאות לצד הארי. ב-24 בדצמבר 1941 הגיעה עם טוסיה אלטמן לגטו וילנה (ויקיפדיה האנגלית).

• העבירה ידיעות על הרצח ההמוני במזרח לגטאות בפולין (JWA).
• בביאליסטוק הייתה אחראית על הקשר עם אפרים ברש, יושב ראש היודנראט, ולפי ויקיפדיה העברית מסרה לו את הידיעות הראשונות על ההשמדה.
• ניסתה עם אדק בורקס לאחד את מחתרות הנוער הציוני והקומוניסטי בגטו.
• לפי ויקיפדיה האנגלית קנתה נשק בעזרת אוטו בוסה והבריחה אותו לגטאות.

באקציה של פברואר 1943 נהרגו 19 מחברי הארגון, ובהם בורקס, מפקד הארגון ואהובה. את מקומו תפס טננבוים, ולפי ויקיפדיה העברית היחסים בינו לבין גרוסמן היו מתוחים, אבל השניים הקימו יחד גוף שאיחד את כל התנועות.

המרד והפרטיזנים

ב-15 באוגוסט 1943 החלה האקציה האחרונה, והמרד בגטו ביאליסטוק פרץ ב-16 באוגוסט ודוכא במהירות. גרוסמן התעקשה להשתתף בו. היא הצליחה להגיע לצד הארי, ארגנה דירות מסתור ויצרה קשר עם הקבוצה הפרטיזנית שיצאה ליערות לפני המרד (ויקיפדיה העברית).

עד שחרור ביאליסטוק ביולי 1944 פעלה במטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית על שם קלינובסקי: השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, וקשר. עם חמש חברות יהודיות שהתחזו לפולניות, ובהן חסיה בורנשטיין בילצקי וברוניה קליבנסקי, הקימה את התא של הוועד האנטי-פשיסטי בביאליסטוק, שהבריח שבויים ממחנות עבודה ליערות (ויקיפדיה העברית). על הפרטיזנים הסובייטים ראו היהודים והפרטיזנים הסובייטים.

בישראל: עברון והכנסת

אחרי המלחמה הייתה בנשיאות הוועד היהודי המרכזי בפולין וקיבלה את צלב גרונוולד. ב-22 במאי 1948 הגיעה לחיפה באוניית "פרובידנס", וב-10 ביוני 1948 נישאה למאיר אורקין והצטרפה לקיבוץ עברון (ויקיפדיה העברית). ויקיפדיה העברית ו-JWA מתארכות את עלייתה ל-1948, ובמקום אחד בויקיפדיה העברית מופיע 1947.

בכנסת עסקה בעיקר בנוער במצוקה, במעמד האישה ובחקיקה חברתית. במאי 1993, בערב של מדליקי המשואות, נפלה במדרגות ונפגעה בראשה, ולא חזרה להכרה. היא נפטרה ב-26 במאי 1996 ונקברה בעברון. "בית חייקה" בעברון נחנך ב-2001, וב-2024 נקראה על שמה כיכר בשטח גטו ביאליסטוק לשעבר. ראו גם נשים במחתרת.