גטו קובנה

הכיבוש והפוגרום

לפי ויקיפדיה העברית חיו בקובנה לפני מלחמת העולם השנייה כ-35,000 יהודים, כרבע מאוכלוסיית העיר, ורבים מהם גרו בסלובודקה שמעבר לנהר. מוזיאון השואה בוושינגטון (USHMM) מציין שערב המלחמה פעלו בעיר כ-40 בתי כנסת ובתי מדרש.

הגרמנים נכנסו לקובנה ב-24 ביוני 1941. בלילה שבין 25 ל-26 ביוני תקפו לאומנים ליטאים את סלובודקה ורצחו כ-800 יהודים, ולמחרת אירע הטבח במוסך "ליטוקיס" (ויקיפדיה העברית).

הקמת הגטו

ב-8 ביולי 1941 הורו הגרמנים להעביר את יהודי העיר לפרבר סלובודקה (וילייאמפולה) עד 15 באוגוסט. ביום הזה נסגר הגטו בגדר תיל, ונכלאו בו כ-29,000 (ויקיפדיה האנגלית) עד כ-30,000 (ויקיפדיה העברית, USHMM) בני אדם. הגטו חולק לשני חלקים, "הגטו הקטן" ו"הגטו הגדול".

בראש מועצת הזקנים (האלטסטנרט) עמד ד״ר אלחנן אלקס, וסגנו היה לייב גרפונקל. ב-4 באוקטובר 1941 חוסל הגטו הקטן, וכמעט כל תושביו נרצחו בפורט התשיעי (ויקיפדיה האנגלית).

האקציה הגדולה והפורט התשיעי

ב-28 באוקטובר 1941 נצטוו כל תושבי הגטו להתייצב ב"כיכר הדמוקרטים" לכאורה למפקד. הסלקציה נמשכה מהבוקר עד הערב. למחרת נורו בפורט התשיעי אלפי יהודים.

לפי USHMM נרצחו עד סוף אוקטובר 1941 כמעט מחצית מתושבי הגטו של אוגוסט. לפי USHMM היה הפורט התשיעי אתר הרצח המרכזי של יהודי הגטו: שם נרצחו גם קורבנות האקציות של 26 בספטמבר ו-4 באוקטובר 1941, ואנשים רבים שנעצרו בידי הגרמנים.

"התקופה השקטה" והמחתרת

מאוקטובר 1941 ועד אוקטובר 1943 נמשכה מה שמכונה "התקופה השקטה". רוב התושבים מגיל 12 עבדו בעבודות כפייה, בעיקר בשדה התעופה באלכסוטס, ובבתי המלאכה של הגטו, שהעסיקו לפי ויקיפדיה האנגלית כמעט 6,500 איש. בגטו התקיימו חיי תרבות, דת וחינוך, והצלם ג'ורג' קדיש תיעד בסתר את חיי הגטו. בפברואר 1942, ב"אקציית הספרים", החרימו הגרמנים את הספרים ואת כתבי העת שבגטו (ויקיפדיה העברית). היומן שכתב בגטו אברהם טורי ראה אור באנגלית ב-1990 (ויקיפדיה האנגלית).

בגטו פעלו שתי מחתרות עיקריות (ויקיפדיה העברית):

• ברית ציון: ארגון ציוני שעסק בעיקר בחינוך ובתרבות והוציא לאור את העיתון המחתרתי "הניצוץ".
• הארגון האנטי-פשיסטי הלוחם: ארגון קומוניסטי בהנהגת הסופר חיים ילין.

בשנת 1943 קם ארגון הלחימה הכללי היהודי, בהנהגת חיים ילין (USHMM, ויקיפדיה האנגלית). מטרתו המרכזית הייתה להוציא לוחמים חמושים אל הפרטיזנים.

הבריחה אל יערות רודניקי

המחתרת שלחה את לוחמיה בעיקר אל יערות רודניקי שליד וילנה, שם פעלו גם לוחמי ה-FPO מווילנה. ויקיפדיה האנגלית מוסיפה שהמחתרת יצרה קשר עם הפרטיזנים הסובייטים ביערות שסביב קובנה. לפי ויקיפדיה העברית קיבלה הבריחה עזרה מהיודנראט ומהמשטרה היהודית.

הכומר ברוניוס פאוקשטיס סייע למחתרת, ולפי ויקיפדיה העברית הציל כ-200 יהודים, רבים מהם בעזרת תעודות מזויפות.

מחנה הריכוז, אקציית הילדים והחיסול

1. סתיו 1943 הגטו הפך למחנה הריכוז קאוון (KZ Kauen) בפיקוד ה-SS, ומועצת הזקנים פורקה. ב-26 באוקטובר 1943 נלקחו יותר מ-2,700 איש: הכשירים לעבודה נשלחו לאסטוניה, וכ-758 זקנים וילדים לאושוויץ (ויקיפדיה העברית).
2. 27 עד 28 במרץ 1944 "אקציית הילדים". המספרים שונים: ויקיפדיה העברית כותבת על כ-1,800 ילדים, זקנים ותינוקות, ויקיפדיה האנגלית על כ-2,500, ו-USHMM על כ-1,000 ילדים ו-300 זקנים מהמחנה הראשי ועוד כ-500 מתת-המחנות. 34 שוטרים יהודים שסירבו לגלות מסתורים הוצאו להורג, ובהם המפקד משה לוין. כמה ילדים ניצלו: אהרן ברק, למשל, הוסתר אצל משפחות לא יהודיות, ואיש ה-SS קרל רינק הגן על ילדים אחדים בבתי המלאכה (ויקיפדיה העברית).
3. 8 ביולי 1944 עם התקרבות הצבא האדום פונה המחנה. גברים נשלחו לדכאו ונשים לשטוטהוף. עד 2,000 איש נשרפו או נורו במסתורים.
4. 1 באוגוסט 1944 הצבא האדום כבש את קובנה. נותרו בה כ-500 יהודים ששרדו ביערות או בבונקרים.

לפי USHMM שרדו את המלחמה כ-2,500 מתוך כ-30,000 שנכלאו בגטו ב-1941: כ-500 ביערות ובבונקרים וכ-2,000 במחנות. ויקיפדיה העברית מעריכה כ-2,000 ניצולים, וויקיפדיה האנגלית כ-3,000. בפורט התשיעי פועל היום מוזיאון.