התנגדות בגטאות גליציה המזרחית

הרקע: הרצח בגליציה המזרחית

גליציה המזרחית הייתה לפני המלחמה חלק מפולין, ובספטמבר 1939 נכבשה בידי ברית המועצות. הגרמנים נכנסו אליה ביולי 1941, עם הפלישה לברית המועצות. במחוז היו קהילות יהודיות גדולות: בלבוב חיו בקיץ 1941 כ-160,000 יהודים (ויקיפדיה האנגלית), בבוצ'אץ' כ-15,000 עד 16,000 עם הפליטים ויהודי הסביבה (ויקיפדיה העברית), ובברודי ובטרנופול כ-10,000 ו-18,000 בהתאמה (ויקיפדיה העברית והאנגלית).

רוב היהודים נרצחו בשנים 1942 ו-1943: רבים גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ, ואחרים נורו בבורות בשולי הערים. ב-1943 חוסלו הגטאות האחרונים, ומאות יהודים ניסו לשרוד ביערות ובמסתורים.

בוצ'אץ': קבוצת הלוחמים ביערות

בבוצ'אץ' (Buczacz, היום בוצ'אץ' באוקראינה) נכנסו הגרמנים ב-5 ביולי 1941 (ויקיפדיה העברית). האקציות הגדולות החלו באוקטובר 1942:

המחתרת בבוצ'אץ' צמחה מקבוצה של 15 צעירים שבדצמבר 1941 סירבו להתייצב לגיוס למחנה עבודה והסתתרו. אחרי האקציה הראשונה התארגנו צעירים, רבים מהם יוצאי תנועות נוער ציוניות, כדי להשיג נשק. מפקדם היה א' בזאן-וורמן, שכתב אחר כך את הפרק על המחתרת בספר הזיכרון של העיירה (ויקיפדיה העברית; ספר הזיכרון של בוצ'אץ', JewishGen).

לפי ויקיפדיה העברית עבדה הקבוצה עם היודנראט, שהסכים לממן קניית נשק, וחלק מהשוטרים היהודים שיתפו איתה פעולה. היה בידיה מקלט רדיו שהפיץ חדשות בגטו. עד פברואר 1943 היו בידיה רק כמה אקדחים ורובים ומעט תחמושת, והפרטיזנים הפולנים סירבו לעזור.

ב-13 באפריל 1943, באקציה פתאומית, הגיע רק אחד הקושרים לעמדתו והרג שוטר אוקראיני, והקבוצה נסוגה ליער. לפי ספר הזיכרון יצאו החברים ביוני 1943 ליערות שסביב העיירה, בנו בונקרים ונלחמו במשטרה, ביחידות SS ובכנופיות. בשלב מסוים מנתה הקבוצה, לפי ספר הזיכרון, יותר מ-150 איש. היא גם יצרה קשרים עם יהודים בטרנופול, סקאלאט, בורשצ'וב, צ'ורטקוב ועיירות נוספות, כדי להקים בהן מוקדי התנגדות.

בוצ'אץ' 1944: שחרור, חזרה וחורבן

ב-18 בינואר 1944 כיתרו הגרמנים את היערות ותפסו והרגו, לפי ויקיפדיה העברית, כ-300 יהודים שהסתתרו בהם.

1. מרץ 1944 הצבא הסובייטי נכנס לבוצ'אץ' (ויקיפדיה העברית: 23 במרץ; ספר הזיכרון: 26 במרץ). כ-800 עד 1,000 יהודים יצאו ממסתור, ולפי ויקיפדיה העברית ובזאן-וורמן במידה רבה בזכות קבוצות המחתרת.
2. כעבור כעשרה ימים הגרמנים כבשו את העיירה מחדש וחידשו את המצוד אחרי היהודים שיצאו מהמסתור.
3. יולי 1944 השחרור הסופי. לפי ויקיפדיה העברית שרדו 65 יהודים בלבד מתוך כמעט 16,000 בעיירה ובסביבה; לפי ויקיפדיה האנגלית פחות מ-100.

לפי ספר הזיכרון, מתוך כ-300 איש שנשארו עם הקבוצה נמצאו אחרי מעבר החזית רק כ-20. ההיסטוריון עומר ברטוב חקר את רצח יהודי העיירה בספרו "Anatomy of a Genocide: The Life and Death of a Town Called Buczacz" (ויקיפדיה האנגלית).

ברודי: הארגון הלוחם בגטו

בברודי חיו בפרוץ המלחמה כ-10,000 יהודים. הגרמנים נכנסו לעיר ביולי 1941, והקימו יודנראט בראשות ד״ר אברהם גלסברג. בתחילת הכיבוש נרצחו כ-250 משכילים יהודים (אנציקלופדיה יודאיקה; ויקיפדיה העברית).

על מועד הקמת הגטו המקורות חלוקים: לפי האנציקלופדיה יודאיקה הוא הוקם בינואר 1942, ולפי ויקיפדיה העברית בסוף 1942. ב-19 עד 21 בספטמבר 1942 גורשו אלפים לבלז'ץ (ויקיפדיה העברית: כ-2,500), ובנובמבר 1942 גורשו אלפים נוספים.

לפי האנציקלופדיה יודאיקה קם בגטו בסוף 1942 ארגון לוחם של צעירים מכל הזרמים הפוליטיים, בהנהגת יעקב לינדר, שמואל וילר ושלמה הלברשטט. היו לו שתי זרועות: יחידה עירונית שהתכוננה להתנגדות בגטו, ויחידה שאימנה קבוצות קטנות לפעולות פרטיזניות ביערות הסמוכים. הארגון קיים קשרים עם המחתרת הלא-יהודית.

ב-21 במאי 1943 חוסלו הגטו ומחנה העבודה. לפי ויקיפדיה העברית התנגדו אנשי המחתרת לאקציה, והגרמנים נסוגו תחילה, אבל חזרו, בעזרת לאומנים אוקראינים, והציתו את הבתים שבהם הסתתרו יהודים. לפי האנציקלופדיה יודאיקה גורשו 3,500 היהודים שנותרו למיידנק. לפי המקור הזה שרדו את המלחמה כ-250 מיהודי ברודי, ולפי ויקיפדיה העברית שהו כ-200 שורדים במחנות משפחה של פרטיזנים ליד העיר.

לבוב וטרנופול

גטו לבוב הוקם ב-8 בנובמבר 1941, ובשיאו נכלאו בו 110,000 עד 120,000 יהודים. בשנים 1942 ו-1943 גורשו עשרות אלפים לבלז'ץ ולמחנה יאנובסקה, ובינואר 1943 הפך הגטו ל"מחנה עבודה יהודי" (ויקיפדיה האנגלית).

ב-1942 קמה בלבוב קבוצת מחתרת שמטרתה להשיג נשק ולברוח ליערות כדי להילחם כפרטיזנים. חלק מחבריה הצליחו, והיא גם הוציאה לאור עיתון מחתרתי. כשהגרמנים נכנסו לחסל את הגטו ב-1 ביוני 1943, נלחמו אנשי המחתרת ברובים, ברימונים ובבקבוקי תבערה, בזמן שרוב היהודים ניסו להסתתר בבונקרים. לפי ויקיפדיה האנגלית נהרגו 9 גרמנים ועוזרים אוקראינים ונפצעו 20. האקציה נמשכה עד 20 ביוני: כ-3,000 יהודים נרצחו וכ-7,000 נשלחו ליאנובסקה. היו שברחו או הסתתרו במערכת הביוב. כשהצבא האדום נכנס ללבוב ב-26 ביולי 1944 נותרו בעיר רק 200 עד 900 יהודים, לפי ההערכות.

בטרנופול נכנסו הגרמנים ב-2 ביולי 1941, ובפוגרום שבא אחר כך נרצחו לפי הערכת יד ושם כ-1,600 יהודים. גטו הוקם בספטמבר 1941, ובאוגוסט ובנובמבר 1942 יצאו ממנו משלוחים לבלז'ץ. ויקיפדיה האנגלית אינה מזכירה התנגדות חמושה בגטו טרנופול, אבל ספר הזיכרון של בוצ'אץ' מספר שמחתרת בוצ'אץ' יצרה קשר עם יהודי טרנופול כדי להקים שם מוקד התנגדות.

התמונה הכללית

המקורות מתארים כמה קווים משותפים למחתרות בגליציה המזרחית:

• מעט נשק: בבוצ'אץ' היו בידי המחתרת רק כמה אקדחים ורובים, ואספקה שהובטחה מאיש קשר פולני לא הגיעה (ספר הזיכרון).
• התלבטות מול הסכנה לכולם: ראשי המחתרת בבוצ'אץ' נמנעו בתחילה מפעולה חמושה גלויה, מחשש שתוביל לטבח כללי (ספר הזיכרון).
• סביבה עוינת: בבוצ'אץ' שיתפו איכרים אוקראינים פעולה עם הגרמנים, והפרטיזנים הפולנים סירבו לעזור. בברודי סייעו לאומנים אוקראינים לגרמנים בחיסול הגטו (ויקיפדיה העברית).
• הצלה ולא רק לחימה: בזאן-וורמן ראה את עיקר תרומת המחתרת בכך שאפשרה ליהודים רבים לשרוד במסתור עד השחרור.

על צורות ההתנגדות היהודית בכלל ראו ההתנגדות היהודית: מבט כללי, ועל הלחימה ביערות ראו פרטיזנים סובייטים ויהודים.