דב לופטין

לחווא ויודנראט שונה

לחווא (Łachwa) היא עיירה בפולסיה, על נהר סמיירץ', כ-80 ק"מ מזרחית לפינסק, ואחרי המלחמה בבלארוס. לפי USHMM חיו בה ערב המלחמה כ-2,300 יהודים, ובספטמבר 1939 הגיעו אליה עוד כ-350 פליטים יהודים. בספטמבר 1939 סופחה לברית המועצות, ב-7 או 8 ביולי 1941 נכבשה בידי הגרמנים (USHMM, ויקיפדיה העברית והאנגלית).

הגרמנים הקימו יודנראט, ובראשו העמידו את דב לופטין (באנגלית Lopatin או Lopatyn, ובויקיפדיה האנגלית גם דב-בערל), שלפני המלחמה עמד בראש ההסתדרות הציונית בעיירה (USHMM). על שנת לידתו ועל חייו לפני המלחמה לא מצאנו מידע במקורות שקראנו.

הגטו הוקם באפריל 1942: ויקיפדיה האנגלית נותנת את 1 באפריל, ו-USHMM את 4 באפריל. הוא כלל 45 בתים בני קומה אחת, ונדחסו בו כ-2,350 איש, כמטר רבוע לאדם. כבר באוגוסט ובספטמבר 1941 הגיעו לעיירה ידיעות על טבח היהודים בעיירות הסביבה (USHMM).

היודנראט והמחתרת

מינואר 1942 התארגנו צעירים בגטו בחוליות של חמישה, בהנהגת יצחק רוחצ'ין, מפקד בית"ר בעיירה. לפי USHMM מנתה המחתרת כ-30 חברים. השגת נשק חם כמעט לא הצליחה, והם צברו גרזנים, סכינים ומוטות ברזל.

מה שמייחד את לחווא הוא היחסים בין המחתרת ליודנראט. לפי USHMM שיתפו היודנראט ותנועת הנוער פעולה הדוק, היודנראט הציע כסף לקניית נשק, וחלק מאנשי המחתרת שירתו גם במשטרה היהודית. USHMM כותב שהיודנראט בלחווא החליט במודע לוותר על אשליית ההצלה ולחלוק את גורל כלל היהודים. על ארגוני המחתרת בגטאות ראו ההתנגדות היהודית: סקירה.

המרד, 2 עד 3 בספטמבר 1942

באוגוסט 1942 הגיעו ידיעות על חיסול הגטאות בלונינייץ ובמיקשביץ', ואיכרים מהסביבה חפרו בלילה בורות גדולים ליד העיירה. ב-2 בספטמבר 1942 כיתרו את הגטו כוחות גרמניים וכוחות עזר מקומיים. רוחצ'ין רצה לפרוץ את הגדר בלילה, אבל לופטין ביקש זמן כדי לברר את כוונות הגרמנים, ורבים לא רצו לנטוש את הזקנים והילדים (USHMM וויקיפדיה האנגלית).

סמוך לחיסול זומן לופטין אל הממונה הגרמני, שהודיע לו שהגטו יחוסל, והציע לו עסקה: חברי היודנראט, הרופא ו-30 בעלי מלאכה שיבחר בעצמו יינצלו. לופטין סירב (USHMM וויקיפדיה האנגלית). ויקיפדיה האנגלית מביאה את תשובתו כפי שנמסרה: "או שכולנו נחיה, או שכולנו נמות".

כשנכנסו הכוחות הגרמניים לגטו הצית לופטין את בניין היודנראט, וזה היה האות למרד. בתים נוספים הועלו באש, ואנשי המחתרת תקפו בגרזנים, באבנים ובידיים חשופות. רוחצ'ין הרג גרמני בגרזן, קפץ לנהר ונורה. לופטין הצטרף ללוחמים, נפצע ביד ונמלט ליער (USHMM). ויקיפדיה העברית מוסיפה שגם ישראל דרבסקי, מראשי היודנראט, הצית בתים.

על המרד ראו מרד גטו לחווא.

פרטיזן, ומחלוקת על שנת מותו

רבים מהנמלטים נתפסו בימים הראשונים בידי הגרמנים או הוסגרו בידי איכרים. לפי ויקיפדיה האנגלית הצליחו כ-120 להצטרף ליחידות פרטיזנים סובייטיות, ולופטין הצטרף ליחידה פרטיזנית. על הקשיים של יהודים ביחידות סובייטיות ראו היהודים והפרטיזנים הסובייטים.

לופטין נהרג ממוקש, אבל המקורות חלוקים בשנה:

• 21 בפברואר 1944: ויקיפדיה האנגלית (ערך גטו לחווא). גם Jewish Currents כותב שלופטין חי עד 1944.
• פברואר 1945: הבלוג של הקרן לחינוך על הפרטיזנים היהודים (JPEF) כותב שנהרג ממוקש בפעולה בפברואר 1945.
• USHMM אינו מציין את מועד מותו.

זיכרון וספרים

הקהילה היהודית בלחווא לא חזרה לחיים אחרי המלחמה. ספר הזיכרון של העיירה, "ראשונים למרד: לחווא", יצא לאור ב-1957 בהוצאת אנציקלופדיה של גלויות, וזיכרונותיו של קופל קולפניצקי, "נגזר לחיים", יצאו ב-1999 בהוצאת משרד הביטחון, ובאנגלית ב-2007 (USHMM וויקיפדיה העברית). משפחות שמחפשות קרוב מלחווא יכולות להיעזר במדריך איך מחפשים קרוב משפחה פרטיזן.